התאבדות היא פעולה שהאדם עושה במטרה לשים קץ לחייו. בדובר בתופעה רחבה, כמיליון אנשים ברחבי העולם מתים מידי שנה כתוצאה מהתאבדות. הסטטיסטיקה מראה כי בישראל, ביחס למדינות אירופה שיעור המתאבדים נמוך יותר.
יחד עם זאת, בקרב חיילים בצבא, מדובר באחוזים גבוהים ביותר, לא מדברים על כך הרבה, "קשר השתיקה". אך מידי שנה מתים כ- 30-40 חיילים כתוצאה מהתאבדות, מדובר בגורם מספר אחד למוות בצה"ל.
חיילים מתים כתוצאה מהתאבדות יותר מאשר מפעילויות מבצעיות, ממלחמות, מתאונות אימונים, מתאונות דרכים וכו'. בכל שבועיים בממוצע חייל מתאבד. על כך כמעט לא שומעים, ממש מעט מזה מגיע לאמצעי התקשורת.
רוב ההתאבדויות קורות בשנה הראשונה לשירות בצה"ל. אך לא רק, זה קורה גם בקרב אנשי קבע וקצונה. גילאי המתאבדים בצה"ל נע בין גיל 20 לגיל 35. ברוב המקרים אין פניה מוקדמת לקבלת סיוע נפשי. 80% מהמתאבדים לא פונים לגורמי בריאות הנפש בצבא.
כמו באוכלוסייה הכללית, בניגוד למה שנוטים לחשוב, בדרך כלל אין ברקע להתאבדות הפרעה נפשית זו או אחרת. ישנן הפרעות נפשיות אשר מלוות בנטיות אובדניות, אך רוב ההתאבדויות בפועל אינן קורות כתוצאה מהפרעה נפשית, אלא כתוצאה מהפרה של האיזון הטבעי של החיים.
התאבדות בצבא – הסברים וגורמים לתופעה
ההסברים לתופעה מתמקדים בכך שמדובר בבני נוער למעשה. אנשים צעירים הנמצאים בשיא תקופת ההתבגרות שלהם. גיל ההתבגרות כיום מתחיל בגילאים צעירים יותר, לעתים מגיל 12 אפילו, ונמשך עד לגילאים מאוחרים יותר מבעבר, לעיתים אף מעל גיל 30.
גיל ההתבגרות הוא הזמן בו הפרט מגבש את זהותו האישית, כנפרדת מהמשפחה. הגיוס לצבא מחדד עוד יותר שאלות אלו, הקשורות לזהות עצמית. בנוסף לכך, הצבא מחייב התמודדות עם מצבי לחץ וסטרס קיצוניים באופן יומיומי.
קוהוט, פסיכופתולוג ידוע, מסביר כי התאבדות בקרב גילאים אלו נובעת מ"חרדת הדיסאינטגרציה". מדובר בחרדה, בפחד מתחושה של איבוד תחושת העצמי. חרדה זו מתעוררת כאשר לא קיימת עדין תחושה יציבה של עצמי מלוכד ואין עדין רצף פנימי אחיד. הפחד מתחושת התפוררות זו חזק יותר מהפחד מהמוות. כך, התאבדות הופכת לאפשרות טובה להתמודדות עם תחושה בלתי נסבלת זו.
המסגרת הצבאית מעוררת תחושות אלו עקב היותה מעבירה מסר בלתי פוסק של אחידות וא-אינדיבידואציה. המסגרת מעודדת הזדהות ומחיבות לערכים ולאידיאולוגיה. מסרים אלו הופכיים לשלב זה של גיבוש זהות. הם יוצרים בלבול ובמידה ותחושת האני חלשה, נוצרת תחושה של פירוק פנימי.
מעבר לתחושת הזהות, גם תחושות הלחץ שהצבא מייצר, מניעות להתאבדות. לחץ קיצוני עשוי לזעזע את המבנה הפסיכולוגי ואת תחושת הלכידות הפנימית. ממחקרים, קיים קשר הדוק בין הלחץ הצבאי ונטיות אובדניות. חיילים בעלי נטיות אובדניות חווים את הלחץ הצבאי כקשה יותר מאשר חיילים ללא נטיות אלו.
הלחץ הצבאי מופיע מוקדם, ממש עם הגיוס לצה"ל. גורמי הלחץ הם בדרך כלל דברים הקשורים להסתגלות לסביבה החדשה, יחס החיילים, לבישת מדים, יחס המפקדים וחדירה לפרטיות.
כיצד ניתן למנוע התאבדות של חיילים?
בכל פעם שנושא זה עולה בכלי התקשורת, התגובה הצבאית היא שאין מה לעשות בנוגע לכך. אנשי המפתח המתראיינים בנוגע לנושא זה מטילים את האחריות על אנשי המקצוע הטיפוליים-רפואיים. אך בניגוד לכך, יש רבים החושבים אחרת.
הדעות בנוגע לכך, הם כי האחריות צריכה להיות דווקא על המפקדים – המ"כים בטירונות, אשר קרובים לחיילים יותר מכל אחד אחר. עקב כך, שהמתאבדים לא פונים לעזרה, זיהוים הופך לקשה יותר, הם מפנימים את שעובר עליהם. מדובר בסוגיה מורכבת עד מאוד ו"קשר השתיקה" אינו מסייע לקדם את פתרונה.
התאבדות היא פעולה שהאדם עושה במטרה לשים קץ לחייו. בדובר בתופעה רחבה, כמיליון אנשים ברחבי העולם מתים מידי שנה כתוצאה מהתאבדות. הסטטיסטיקה מראה כי בישראל, ביחס למדינות אירופה שיעור המתאבדים נמוך יותר.