נתונים מפתיעים מראים שבין שלושה עד שישה אחוזים מהאוכלוסייה נמצאים בסיכון לצורה כרונית של דיכאון הנקרא "דיכאון כפול". בדומה לכל צורות הדיכאון, דיכאון זה עשוי לגרום לבעיות בתפקוד היומיומי ואיכות החיים, ונושא סיכון מוגבר למחשבות או התנהגויות אובדניות. הטיפול מסייע, אך אנשים רבים מעכבים את הפנייה לקבלת טיפול או נמנעים מקבלת הסיוע שיכול להציל את חייהם.
מצב רוח ירוד ועכור זה מתואר לעיתים כ"הינומת עצב", ומתרחש כמעט מדי יום ולעיתים עשוי להימשך שנים רבות. חלק מהאנשים עשויים לחוות הפרעה זו במשך עשר עד עשרים שנים ולעיתים אפילו יותר לפני שהם פונים לקבלת טיפול.
הגורמים לדיכאון כפול
חלק מהאנשים נושאים גנים הגורמים להם לפתח דיכאון כפול, והרגלים מסוימים עלולים להגביר את הסיכוי של אדם לסבול ממנו, כמו למשל אנשים בעלי סגנון חשיבה שלילי, נטייה לפסימיות, תחושה ששום דבר לא יכול לעזור, וחוסר רצון לנקוט בצעדים לשינוי מציאות שאינה נעימה. התנהגויות אלו עלולות להוביל לדיכאון כפול, כסוג של נבואה המגשימה את עצמה.
תסמיני ומאפייני דיכאון כפול
סימני אזהרה רבים מעידים על הפרעה זו. לדוגמא, אנשים הסובלים מדיכאון כפול חווים בדרך כלל תחושות חוסר תקווה, נדודי שינה או הערכה עצמית נמוכה. הם עשויים אף לחוות אובדן תיאבון, אנרגיה נמוכה או תחושת חוסר ערך.
חוסר התקווה עלול להוביל לתחושת רצון לוותר. אדם הסובל מדיכאון כפול מרגיש שהעולם כולו נגדו, שהעתיד עגום ושאינו מסוגל להשיב מלחמה. הרגלי חיים כגון שתייה מוגזמת של אלכוהול, שימוש בסמים, צריכה מוגברת של קפאין או חומרים רעילים, והעדר פעילות גופנית, תורמים לדיכאון כפול.
אבחון דיכאון כפול
בדיקות נוספות כוללות בדיקות מעבדה, שכן מגוון מצבים רפואיים עלולים לגרום, או להחריף, דיכאון כפול, כולל סוכרת, מחלות בלוטת התריס וסוגי זיהומים שונים. כשמצבים רפואיים נשללים, מתבצעת הערכה פסיכיאטרית, הכוללת הערכות לנוכחות ה"הפרעה" ובחינת נושאי חיים העשויים להוות את הגורמים לדיכאון.