אחד מהתחומים המתפתחים במהירות הרבה ביותר בשנים האחרונות בשדה הרפואה הוא תחום המחקר הגנטי. מטרתם המרכזית של החוקרים היא לגלות כיצד משפיעה הגנטיקה על ההתבטאות הפיזית של מחלות שונות, על הסיכוי שלנו לחלות במחלות שונות ועל אספקטים שונים נוספים בחיינו. בין היתר נעשים מאמצים בלתי פוסקים לאתר גנים מסוימים הקשורים לדיכאון.
מדוע קיימת ההנחה לפיה ישנו קשר בין דיכאון לגנטיקה?
בנוסף לכך, נמצא כי הסיכוי של אדם שיש לו תאום זהה שסובל מדיכאון, ללקות בדיכאון בעצמו עומד על חמישים אחוז. לעומת זאת, במחקרים שנערכו על תאומים לא זהים, נמצא כי הסיכוי נמוך יותר ונע בין עשרה לעשרים וחמישה אחוזים בלבד. בנוסף לכך, קיימות עדויות למשפחות רבות, החיות בקהילות קטנות שאינן מתבוללות, שבהן קיימת שכיחות גבוהה של דיכאון לאורך הדורות.
כיצד הגנטיקה משפיעה על הסיכוי ללקות בדיכאון?
לאור כל הכתוב לעיל, ניתן להבין כי לא ניתן להסביר את התפתחות הדיכאון בסובלים ממנו על ידי הגנטיקה בלבד. במידה ואכן כך היו פני הדברים, הרי שהסיכוי של אדם בעל תאום זהה הלוקה בדיכאון לסבול מדיכאון בעצמו, היה מאה אחוז ולא חמישים אחוז.
לפיכך, ככל הנראה הגנטיקה שלנו משפיעה על האופן שבו אירועים שיכולים להוביל לדיכאון ישפיעו עלינו מבחינה רגשית ונפשית. על מנת להסביר את הרעיון העומד מאחורי המשפט הזה, ניקח לדוגמה שני אנשים שחוו מוות של אדם קרוב. גם במידה ושניהם חוו בדיוק את אותה החוויה מבחינה אובייקטיבית, הרי שהסיכוי של כל אחד מהם לסבול מדיכאון בעקבות החוויה מושפע בין היתר מהמבנה הגנטי שלו.במידה ואחד מהם הינו בעל נטייה גנטית לסבול מדיכאון, הסיכוי כי אכן יסבול מדיכאון בעקבות המאורע הטראומטי יהיה גבוה יותר. כמובן שמדובר בהפשטה של הדברים, שכן הסיכוי לסבול מדיכאון מושפע מעוד גורמים רבים נוספים, אך הנקודה החשובה שיש להבין היא שהגנטיקה משחקת תפקיד חלקי בלבד במערך הכולל המשפיע על הנטייה לסבול מדיכאון ועל הסיכוי לסבול מדיכאון בעקבות כך.
עם הפנים לעתיד
לפי העדויות שהולכות ומצטברות נראה כי ישנו מגוון רחב של גנים שכל אחד מהם תורם את תרומתו לסיכוי ללקות בדיכאון. לאור זאת, רוב הסיכויים שיחלפו שנים רבות בטרם נוכל לשלוח דגימת רוק למעבדה ולקבל בחזרה דו"ח מפורט בנוגע לסיכוי שלנו ללקות בדיכאון.
