אלצהיימר

אלצהיימראלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה שנגרמת עקב הרס של נוירונים במוח. המחלה תוקפת את כל חלקי המוח, גורמת לשכחה קשה ופוגעת ביכולות קוגניטיביות כמו שפה, זיכרון, חשיבה, יכולת ההתמצאות ויכולת השיפוט.

המחלה, ששייכת לקבוצת מחלות הדמנציה, שכיחה מאוד בקרב בני גיל הזהב ושכיחותה עולה עם הגיל: היא פוגעת באחוז ניכר מהקשישים מעל גיל 85 וחולים בה בכמחצית מבני ה- 90 ומעלה.

לרוע המזל המחלה היא חשוכת מרפא ופוגעת קשות בתפקוד ברמה היומיומית, בכל תחומי החיים. לפיכך רוב החולים באלצהיימר זקוקים לעזרה סיעודית.

קביעה חד- משמעית של נוכחות המחלה ניתנת רק בנתיחה שלאחר המוות. יחד עם זאת, נוירולוגים ורופאים מתחום הפסיכוגריאטריה יודעים לאבחן את המחלה בסבירות גבוהה, תוך שלילת סוגים אחרים של דמנציה או ירידה טבעית בזיכרון שקשורה בגיל.

האבחון הוא פשוט ונעשה באמצעות שאלון קצר. מתחילת הרס תאי המוח שנגרם על ידי אלצהיימר תוחלת החיים מוגבלת למספר שנים, בממוצע עשר שנים בלבד.

הגורמים למחלה

מקור המחלה אינו ברור לחלוטין. נראה כי המחלה קשורה בגורמים גנטיים, סביבתיים ותזונתיים. בין היתר נמצא קשר בין אלצהיימר לחשיפה לחומרים שונים כגון אלומיניום וסיליקון, למחסור בויטמינים  (למשל ויטמין B) ומינרליים, לנטילת תרופות מסוימות או שילוב בין תרופות, לתהליכים כימיים בגוף הקשורים ברדיקליים חופשיים, למחסור בחומצות שומן מסוימות, לבעיות בבלוטת התריס, לגידולים מוחיים וכן לבעיות באספקת הדם אל המוח.

ידועים מספר גורמי סיכון למחלה, למשל מצבי לחץ, דיכאון וחרדה. לעומת זאת, עיסוק בפעילות מנטלית בצורה אינטנסיבית מקטין את הסיכוי ללקות במחלה.

תסמיני המחלה

המחלה מתבטאת במגוון הפרעות קוגניטיביות, ביניהן:

  • אבדן הזיכרון- הפגיעה הניכרת יותר היא בזיכרון לטווח קצר, אך גם הזיכרון לטווח ארוך נפגע עם התקדמות המחלה. הזיכרונות האחרונים שנשארים הם אלו מתקופות חיים מוקדמות.
  • קשיי שפה, למשל בשליפת מלים.
  • קשיים בהתמצאות מרחבית, גם בסביבה מוכרת. הדבר מביא לעתים לשוטטות ארוכה שעלולה להוות סיכון.
  • קשיי התמצאות בזמן.
  • תסמינים דכאוניים, בין היתר עייפות, חוסר מוטיבציה, עצבנות וקושי ליהנות.
  • תחושות פרנואידיות.
  • ביטויי תוקפנות.
  • הזיות ודמיונות שווא– לעתים עקב ניסיון לא מודע להשלים את המידע שנשכח בעזרת ההגיון.
  • הפרעות שינה.
  • הפרעות אכילה.

זיהוי של סימנים מקדימים, כגון בלבול, ירידה בביטוי המילולי, קשיי התמצאות בזמן ובמרחב, התנהגות מוזרה, חשדנית, תוקפנית וכדומה- כל אלה יכולים לסייע בזיהוי מוקדם של דמנציה ופניה לאבחון. אבחון יכול להצביע על מקור אחר לתסמינים, למשל פגיעה מוחית או דיכאון משמעותי שכרוך גם הוא בירידה ביכולת הקוגניטיבית.

כאשר התסמינים מחמירים החולה באלצהיימר הופך לתלותי בתפקודים רבים, גם הפשוטים ביותר. לעתים החולה לא מזהה גם את האנשים הקרובים אליו. פעמים רבות הוא אינו יודע היכן הוא נמצא או איזה יום היום.

בנוסף, המחלה מביאה לעתים להידרדרות גופנית כמו קשיי הליכה עד ריתוק לכסא גלגלים וחוסר שליטה בצרכים. גם הסימפטומים הנפשיים מקשים על חיי היומיום של החולה, שמתקשה להתרועע עם אנשים ועלול להתנהג בצורות לא צפויות ובתוקפנות.

טיפול במחלה

הטיפול במחלה הוא באמצעות תרופות. חלק מן התרופות מסייעות לסימפטומים הקוגניטיביים כמו בעיות הזיכרון, ואחרות מסייעות לסימפטומים הנפשיים: דיכאון, חרדות, פרנויה ועוד.

פעמים רבות החולה נזקק לעזרה סיעודית בבית או בבית אבות מתאים, כאשר צריך להביא בחשבון הידרדרות עתידית של המחלה. בנוסף, מומלץ לשמור על סדר יום קבוע שיסייע לחולה להתמצא בזמן וכן להתאים את הסביבה המרחבית, להרחיק אותו מגורמי סיכון כמו תרופות וכדומה.

לצהיימר היא מחלה ניוונית של המח. בניגוד לתאים אחרים בגוף, כמו תאי עור ורקמה, תאי המח אינם מסוגלים לשקם את עצמם, אינם מתחדשים, ואינם מתחלפים. המח שלנו מתפתח מרגע היוולדנו על ידי צבירת חוויות והתנסויות שיוצרות עוד ועוד קשרים וחיבורים בין תאי המח, וכך למעשה אנחנו לומדים להניע את איברנו, לדבר, לחשוב, להתמצא, להבין ולמעשה – לעשות כל פעולה בחיים.

במהלך המחלה, נפגעים תאים, עצבים וטרנסמיטורים במח, והפעילות החשמלית והכימית בו משתנה. לאט לאט תאי מח מתחילים למות, ואיתם מתים הקשרים והחיבורים אשר מאפשרים לאדם להשתמש במיומנויות ובידע שצבר במהלך חייו. המח מאבד מנפחו, וחללים נפערים בו. החלבונים המרכיבים את התאים נשברים, וקצות העצבים נותרים חשופים.
הגורמים לאלצהיימר אינם ידועים, וגם אין דרך לרפא אותה. המחלה נפוצה יותר אצל קשישים, והיא הסיבה השכיחה ביותר להפרעת דמנציה (שיטיון), המוביל להגדרה של תשישות נפש. יחד עם זאת, ניתן לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים יחסית, ובעזרת טיפול רפואי לעכב את הידרדרותה.

סימפטומים של אלצהיימר

על מנת לאבחן אלצהיימר, יש צורך בבדיקה מקיפה של רופא. אך את סימניה של המחלה ניתן לראות כבר בשלביה הראשונים: המאפיין הבולט ביותר הוא הפרעת זיכרון – החולה שוכח פרטים חשובים לעיתים קרובות, ואינו נזכר בהם. השכחה יכולה לכלול מטלות, שמות ופרצופים. השכחה היא גם האלמנט העומד בבסיסם של חלק מהסימפטומים הנוספים של המחלה.
בתחומי התפקוד היומיומי, החולה מתקשה בפעילויות שגרתיות ולעיתים אפילו שוכח שהתחיל לעשות משהו. הוא עשוי ללכת לאיבוד גם במקומות מוכרים, לא לדעת היכן הוא נמצא ואיך הגיע לשם. הוא עשוי להתנהג בצורה שאינה תואמת את הסיטואציה, מכיוון ששוכח את המוטל עליו, ושוכח את הנורמות החברתיות.
בעיקר מתאפיינים החולים בפאסיביות וחוסר יכולת ללקיחת יוזמה. בנוסף,מתפתחת נטייה לאבד חפצים – החולה עשוי לשים חפצים במקומות משונים ביותר, ולא לזכור איפה הניח אותם.
קשיים קוגניטיביים נוספים שניתן לזהות אצל חולי אלצהיימר הם קשיים לשוניים: החולה לא מצליח לשלוף מילים מתאימות, ועשוי להפסיק משפט באמצע, או להחליף מילים במילים שאינן קשורות למשפט, וכך דבריו נעשים לא ברורים. בנוסף, מתגלה קושי בחשיבה המופשטת – החולה מתקשה בפעולות קוגניטיביות הדורשות חשיבה מופשטת כגון פעולות חשבון פשוטות.
הסימפטומים הקשים ביותר להתמודדות בקרב קרובי המשפחה של חולי אלצהיימר קשורים למצבו הרגשי והנפשי של החולה. ראשית, אצל חולי אלצהיימר יש שינויים מהירים במצבי רוח, ללא כל סיבה.
הם יכולים לעבור מכעס לשמחה ולדמעות תוך שניות. אף פעם אי אפשר לצפות את תגובתם ואת מצב רוחם ברגע נתון. לבסוף, המחלה יוצרת שינויים של ממש באישיות: לעיתים רואים שינויים משמעותיים ביותר, כאשר החולה הופך למבולבל, חשדן, רגזן או פחדן, באופן שלא מזכיר את אופיו לפני המחלה.

שלבי מחלת האלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה מתפתחת. בשנים הראשונות נראים רק סימפטומים קלים של שיכחה הולכת וגוברת, וירידת העניין בחברה ובפעילויות פנאי. כמו כן, מתחילות טעויות בשיפוט התנהגות ראויה. בשלב זה ראוי לפנות לרופא, על מנת לבדוק שהסימטומים אכן מעידים על מחלת אלצהיימר.
בנוסף, כדאי לעודד את החולה להזכר בדברים בכוחות עצמו, להניח דברים במקומות קבועים שידע לחפש בהם, לעודד אותו לשמור על קשרים ופעילויות, וגם להתכונן לקראת הירידה הצפויה בתפקוד, ולהגיע להחלטות בנושא. בשנים הבאות, הזיכרון ממשיך להתדרדר, החולה מפסיק לזהות את קרוביו, מתקשה לישון וליזכור מטלות יומיומיות. לעתים המשפחה נאלצת להתמודד עם הקשיים הכרוכים בהתנהגות חריגה של חולי אלצהיימר, במיוחד כאשר ישנו בן משפחה מטפל.
בשלב זה כדאי לדאוג שהחולה ישאר בסביבה מוכרת ובטוחה על מנת שהחולה לא יפגע בעצמו.  בשלבים הסופיים של המחלה (שעשויים גם הם להמשך שנים), החולה לא זוכר שום מידע חדש, מתקשה לדבר ולהבין, לא מסוגל לתפקד ובדרך כלל מרותק למיטתו. בשלב זה כדאי להמשיך להיות בקשר עם החולה, ולדאוג כמה שיותר שלא יסבול.

טיפול באלצהיימר

לא פשוט להתמודד עם בן משפחה אהוב שחלה באלצהימר.

כיום, המחלה נחשבת למחלה חשוכת מרפא אך ישנו מגוון רחב של טיפולים מקלים מתרופתיים ועד רגשיים אשר מקלים את מצבו של החולה וכן את ההתמודדות הלא פשוטה של בני המשפחה עם המצב החדש.

הטיפולים השונים לחולי אלצהיימר מתאימים לכל אדם באופן אחר, ולכן יש לנסות את כל הטיפולים הקיימים – בין אם הטיפול הוא תרופתי לאלצהיימר ובין אם טיפולים משלימים. והכי חשוב הוא לבחור בטיפול שהחולה ירגיש בו הכי נוח ולא להחליט על טיפול עקב מצוקה אישית של התמודדות.

סיוום חאייק
סיוום חאייק

עובדת סוציאלית קלינית, טיפול רגשי במתבגרים ומבוגרים. הורים ומתבגרים, הדרכות הורים וטיפולים דיאדיים. יסיון רב בתחום בריאות הנפש ושיקום, ליווי משפחות ויחידים. קליניקה במרכז תל אביב ובצפון הישן תל אביב, מקבלת גם בזום