אבחון של דיכאון

אבחון של דיכאון הוא תהליך המבוצע על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר כשבראש ובראשונה האבחון נדרש על מנת שניתן יהיה לאבחן את פשר התסמינים מהם סובל המטופל.

הכוונה היא לכך שחלק מהתסמינים בהם בא הדיכאון לידי ביטוי, יכולים להופיע על רקע מצבים אחרים. כך לדוגמה תת פעילות של בלוטת התריס עלולה להוביל למגוון תסמינים לא ספציפיים כמו לדוגמה עלייה במשקל, תחושת לאות ואיטיות מוטורית, האופייניים לסובלים מדיכאון.

בנוסף לכך, מטרת האבחון להעריך את דרגת החומרה של הדיכאון, שכן ישנם מטופלים הסובלים מדיכאון, המהווים סכנה לעצמם או לאחרים וחשוב לתת על כך את הדעת. מעבר לכל זה, תהליך האבחון דרוש גם כן על מנת לאבחן את הסוג הספציפי של הדיכאון ממנו סובל הנבדק וזאת על מנת שניתן יהיה לתכנן את התכנית הטיפולית המתאימה לו ביותר.

במאמר שלפניכם נפרט אודות שיטת האבחון המרכזית הנמצאת כיום בשימוש בשדה הפסיכיאטריה: אבחון לפי ה- DSM (המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות). אבחון זה מבוסס על קריטריונים שונים שנקבעו בהתאם לתסמינים השכיחים ביותר של ההפרעות הפסיכיאטריות השונות.

אבחון לפי ה- DSM

על מנת לאבחן דיכאון, יש לאשר כי הנבדק סובל לפחות מחמישה תסמינים מהרשימה שנציג מיד כאשר על מנת לקבוע שהנבדק סובל מדיכאון יש לאשר כי בין היתר הוא סובל משני התסמינים הראשונים ברשימה. כמו כן על התסמינים להיות נוכחים במשך רוב היום, כמעט כל יום במשך שבועיים ברציפות. להלן רשימת התסמינים:

• אנהדוניה או אי נהנתנות – ירידה ברמת העניין וירידה בהנאה מרוב פעילויות היומיום.
• מצב רוח דיכאוני – מצב רוח ירוד כמעט מדי יום במשך רוב שעות היום ותגובות רגשיות דיכאוניות.
• עיסוק במוות – מחשבות אובדניות או הערות הקשורות למעשים אובדניים.
• ירידה בערך העצמי – תחושות של חוסר ערך עצמי, חוסר ישע, חוסר תקווה לגבי העתיד ואשמה.
• שינויים בהתנהגות ובתגובתיות לסביבה – רגישות יתר, חוסר שקט פסיכומוטורי ואפתיות.
• תסמינים קוגניטיביים – אי שקט וקשיי ריכוז.
• עייפות מוגברת – חולשה משמעותית ואובדן כוחות.
• שינויים בדפוסי התיאבון – בדרך כלל מדובר בחוסר תיאבון עם או בלי ירידה במשקל.
• שינויים בהרגלי השינה – חוסר שינה או עודף שינה, יקיצות מרובות במהלך השינה, חוסר יכולת להירדם ועוד.

במהלך האבחון חשוב לוודא שהסימפטומים השונים מהם סובל הנבדק לא הופיעו על רקע נטילת סמים או תרופות מסוימות, על רקע פטירה של אדם קרוב או על רקע מצב רפואי מסוים. בנוסף לכך, יש לוודא שהסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד של המטופל.

סוגים שונים של דיכאון

כפי שציינו, במהלך האבחון חשוב לתת את הדעת לסוג הספציפי של הדיכאון ממנו סובל המטופל, שכן הסוג הספציפי של הדיכאון ישפיע על תכנית הטיפולים. סך הכול לפי ה- DSM נהוג להבחין בין חמישה תת סוגים של דיכאון: דיכאון מלנכולי, דיכאון אטיפי, דיכאון עונתי, דיכאון אחרי לידה ודיכאון קטטוני. לכל אחד מסוגי הדיכאון שהוזכרו לעיל תסמינים ומאפיינים ייחודיים.

בדיקות מעבדתיות לאבחון דיכאון

באופן עקרוני אין בדיקת מעבדה שיכולה לספק נתונים המסייעים לאבחנה של דיכאון קליני. עם זאת, כפי שציינו, לא אחת יש לשלול מצבים פיזיולוגיים מסוימים שעלולים לגרום להופעת התסמינים מהם סובל המטופל ובמקרים האלו ייתכן שהמטופל יופנה לביצוע בדיקות דם למשל. בגדול תהליך האבחון של דיכאון מבוסס על החוויה של המטופל לפי הדיווח העצמי שלו וההתנהגות שלו, לפי דיווחים של חברים קרובים או קרובי משפחה ולפי הבדיקה הפסיכיאטרית.