נשים רבות מדווחות על "דכאון אחרי לידה": תחושות של חוסר חשק, עייפות, קשיי תפקוד, שינויים בתאבון וסימפטומים אחרים של מצב רוח ירוד,
שמתבטאים גם בטיפול ברך הנולד. זוהי תופעה מוכרת, שקורית אחרי כ-10%-15% מהלידות, ובדרך כלל חולפת עם טיפול תרופתי או רגשי מותאם. יש להוסיף כי ישנם גברים שמדווחים על דיכאון לאחר לידה.
הלידה כארוע טראומטי
תסמונת פוסט טראומטית מאובחנת אצל נפגעי הלם קרב, קורבנות אונס, נפגעי תאונות דרכים ואסונות טבע. כיצד אפשר לצרף לכל אלו את חווית הלידה? ובכן, מסתבר שגם ללידה ישנם מאפיינים טראומטיים ובעיקר כשמדובר בלידה קשה, למשל לידת פג או לידה בהריון בסיכון גבוה.
כמובן, לא כל מי שעברה לידה הכרוכה בסיכון משמעותי תסבול מהפרעה פוסט טראומטית, כפי שלא כל נפגעי הקרבות סובלים מכך.
המקרה של הודג'ס הוא כאמור המקרה המאובחן הראשון מסוג זה, אך כמובן ייתכן שיגרור בעקבותיו אבחונים דומים נוספים. מחקרים שונים שניסו להצביע על גורמי הסיכון ללקות בהפרעה הצביעו על כך שהסיכון לתסמונת פוסט טראומטית תלויה בחומרת הטראומה וכן במידת החוסן הנפשי של האדם לפני הטראומה.תסמינים של פוסט טראומה אחרי לידה
תסמונת פוסט טראומטית מאופיינת ב- 3 קבוצות של תסמינים:
- עוררות יתר- קשיי שינה, עצבנות, בחילות והקאות, התעלפויות וסחרחורות, אי נחת גופנית ועוד.
- חודרנות- רגישות גבוהה לכל גירוי שמזכיר את הטראומה- ריחות, צלילים, מראות ועוד. סיוטים ופלאשבקים חוזרים.
- הימנעות- מתוך נסיון להמנע ממפגש עם הגירויים שמזכירים את הטראומה, נוצרת הימנעות ממפגש עם אנשים, מיציאה לעבודה, מנסיעה למקומות רחוקים ועוד- עד שמגיעים למצב של כמעט חוסר- מגע עם העולם.
היא סבלה מסיוטים חוזרים על חדר הלידה, שבעקבותם לא היתה מסוגלת להירדם. היא חשבה מחשבות טורדניות על אסונות שקורים לתינוק, ולכן לא היתה מסוגלת לטפל בו. מרוב חרדה היא לא הצליחה להניק, מה שגרם להגברת האשמה והפחד.
טיפול
טיפול תרופתי, לעתים בשילוב עם פסיכותרפיה, יכול להיות מועיל במקרה של פוסט טראומה אחרי לידה. התרופות קודם כל משככות את החרדה האיומה שבתוכה חיה האם הטריה, ומאפשרות לה לחזור לתפקוד סביר כאם. החזרה לתפקוד מחזירה לה את הבטחון ביכולותיה ואת האמונה בהיות העולם מקום מוגן, בעל הגיון וחוקים ידועים.
לעתים טיפול ממוקד טראומה כולל טכניקות של חשיפה חוזרת לחוויה הטראומטית- באמצעות דמיון מודרך, סיפור חוזר של הטראומה או חשיפה לגירויים שונים, כל זאת בקצב הדרגתי ובליווי של המטפל. החשיפה החוזרת מאפשרת להכיר בקיום הטראומה ולשלב אותה בסיפור החיים באופן שאינו מעורר חרדה. על פי מחקרים שונים, פוסט טראומה עלולה להיות מדבקת, ולכן לעיתים, במקרים מעיין אלה גם בני המשפחה או האנשים הסובבים את האישה צריכים לקבל טיפול.