הפרעת פאניקה היא סוג של הפרעת חרדה המתאפיינת בהתקפי חרדה חריפים שהינם חוזרים ונשנים. התקפי הפאניקה נובעים מגורמים פתאומיים ולכן לא ניתן לחזותם.
ברגע שחווים התקף פאניקה (בבית או בעבודה או בזמן נהיגה למשל), מתפתחים פחדים לא רציונליים מפני מצבים אלה והאדם מתחיל להימנע ממצבים אלה המתקשרים אצלו להתקף הפאניקה. כך נוצר דפוס של הימנעות שבשיאו יכול להביא לכך שאדם לא יעזוב את ביתו.
ההפרעה יכולה לפגוע קשות בחיי היומיום. התקפי הפאניקה יכולים לפגוע קשות בתחום המקצועי וגם בתחום המשפחתי, כך שככל שההפרעה תטופל מוקדם יותר, כך ייטב. עם זאת, רבים נוטים להסתיר את ההפרעה מחשש להיווצרות סטיגמה שלילית אם תתגלה.
בקרב הלוקים בהפרעת פאניקה נמצאו שכיחויות גבוהות של הפרעות נפשיות נוספות כמו דיכאון, הפרעות חרדה, שימוש בסמים ופוביות ספציפיות יותר. נדרשים לפחות שני מקרים של התקף פאניקה לצורך קביעה אבחנה של הפרעת פאניקה.
תסמיני ההפרעה
- פחד בלתי נשלט
- תחושה של סחרחורת
- קשיי נשימה
- קצב לב מואץ
- בחילות
- גירויים בגוף כגון מיחושים או גירודים או תחושת חום/קור פתאומית
- תחושת חנק
ההפרעה מתחילה בדרך כלל בשלב ההתבגרות המאוחרת או בשלב הבגרות המוקדמת ונוטה להיות נפוצה יותר בקרב נשים.
הגורמים להפרעה
גנטיקה היא גורם מרכזי בבסיסה של ההפרעה. ישנם גורמים פסיכולוגיים המהווים גורמים להפרעה, כגון שינויים קיצוניים במהלך החיים או אירועי חיים מלחיצים. ככל שאדם מעמיס על עצמו אחריות כבדה יותר, כך גדלים סיכוייו לפתח הפרעת פאניקה.
חוקרים סוברים שמבחינה פיזיולוגית הפרעת פאניקה מעידה על חוסר איזון במערכת הלימבית. ייצור מופחת של כימיקל בשם GABA-A במערכת הלימבית מביא לשליחת מידע שגוי לאמיגדלה המווסתת את מנגנון "הילחם או ברח" של הגוף ובכך יוצר תסמינים המובילים להפרעת פאניקה.
הקשר בין הפרעת פאניקה לבין שימוש בחומרים אסורים
מחקרים רבים מוצאים קשר בין הפרעת פאניקה לבין שימוש בחומרים אסורים.
- עישון – נמצא כמגדיל את הסיכוי לחוות התקף פאניקה. סברה אחת גורסת כי העישון גורם לשינוי במערכת הנשימה הסדירה (תחושת קוצר נשימה) המביא להפרעת הפאניקה. התכונה המעוררת שבניקוטין גם היא עלולה לתרום להופעה של הפרעת הפאניקה. גמילה מניקוטין עלולה להביא לחרדה משמעותית שבפני עצמה תורמת להפרעת הפאניקה.
- קפאין – גם לו יש תכונה מעוררת כמו בדוגמה של העישון.
- אלכוהול וסמים – לחלק מהסמים יש גם כן תכונה מעוררת. אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה נוטים להשתמש באלכוהול ובסמים כחומרים מרגיעים המקילים על התסמינים של ההפרעה. שימוש ארוך טווח באלכוהול מחמיר את התסמינים, מכיוון שהאלכוהול גורם לעיוות בפעילות ובמבנה המוח.
טיפול
הטיפול המומלץ בהפרעת פאניקה הוא שילוב של פסיכותרפיה, טיפול תרופתי ועזרה עצמית.
- פסיכותרפיה כוללת טיפול התנהגותי-קוגניטיבי וטיפול פסיכודינמי. המטרה של טיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא לעזור למטופל לסדר את תהליכי החשיבה שלו הקשורים בחווית הפאניקה. ישנן שיטות אפקטיביות של פסיכותרפיה שבכוונה מדמות את תסמיני הפאניקה. חוזרים על התהליך מספר פעמים עד שלמטופל אין תחושת חרדה יותר. בכך רמת העוררות או הגירוי שלו כלפי אותו גורם הופכת לפחותה או שנעלמת כליל. דוגמאות לשיטה זו כוללות הסתובבות בכיסא (מה שיוצר תחושה של סחרחורת וחוסר התמצאות), נשימה דרך קשית (הגבלה של יכולת הנשימה) או ריצה במקום אחד (יוצר דופק מוגבר, נשימות מהירות יותר).
- טיפול תרופתי – טיפול תרופתי נמצא כיעיל בטיפול בהפרעת פאניקה והוא כולל תרופות ממשפחת ה- SSRI כמו למשל:
1. נוגדי דיכאון – יש בהן מרכיבים נוגדי חרדה. בשלבי הטיפול הראשונים בנוגדי דיכאון ישנה החרפה של תסמיני הפאניקה. בנוסף הגמילה מתרופות אלה נוטה להביא לרגרסיה במצב המטופל בכך שהוא חווה שוב התקפי פאניקה.
2. נוגדי חרדה – ממצאי מחקרים העלו תוצאות מעורבות בדבר יעילות נוגדי החרדה כאמצעי לטיפול בהפרעת פאניקה. חלק מהמחקרים מצאו כי תרופות אלה אינן יעילות בטיפול בהפרעה ושצריך להשתמש בהן רק כאשר תרופות אחרות נמצאות כלא יעילות בטיפול בהפרעה. בנוסף, מחקרים מעלים ממצאים בעייתיים המראים כי מטופלים הנוטלים נוגדי חרדה נוטים לפתח תלות בתרופות אלה.
לכן חשוב להתייעץ עם הרופא לגבי תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות, להבין את תסמיני הגמילה, ולמצוא שיטות להתמודדות והתגברות בתקופה זו.
- עזרה עצמית – ביבליותרפיה המבוססת על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי, מידע בנוגע לקבוצות תמיכה ושילוב של פעילות גופנית כהרגל באורח החיים היומיומי.