סכיזופרניה היא מחלה נפשית שפוגעת באופן משמעותי ברוב התפקודים המוחיים: קוגנטיביים, רגשיים והתנהגותיים. השם העברי למחלה- שסעת- מתייחס לנתק שבין חלקים שונים של המוח, למשל בין ההתנהגות לבין הרגש.
גורמי סכיזופרניה
בין גורמי הסיכון לסכיזופרניה:
- מרכיב גנטי
- עיכובי התפתחות בילדות
- אב מבוגר
- שימוש בסמים – למשל, מריחואנה, קוקאין, LSD ועוד
- עונת לידה- נמצא כי לילידי אביב או החורף יש סיכוי גבוה יותר ללקות בסכיזופרניה בבגרות, וזאת כנראה בגלל הרגישות בעונות אלה להדבקה בוירוס.
נראה כי הרבה פעמים גורמים אלה הם גורמים מקדימים למחלה, אך היא תתפרץ רק בעקבות הופעת מצב של הפרעת דחק פוסט טראומטית או לחץ עקב פרידה קשה, מוות של אדם קרוב, מחלה גופנית וכדומה.
תסמינים של סכיזופרניה
במהלך התקף, שיכול להמשך מספר שבועות או חודשים, האדם סובל משני סוגים תסמינים: תסמינים חיוביים- תסמינים של עודף פעילות ותסמינים שליליים- תסמינים של חוסר פעילות.
התסמינים החיוביים באים לידי ביטוי כך:
- מחשבות שווא (דלוזיות), שהן לרוב פרנואידיות או מחשבות גדלות.
- הלוצינציות (הזיות)- יכולות להיות ויזואליות, שמיעתיות, או שקשורות בחושים אחרים כמו ריח.
- דיבור רב, כמעט ללא הפסקה, אך לא מובן מבחינת המשמעות.
התסמינים השלילים באים לידי ביטוי כך:
- ירידה בתקשורת עם הסביבה
- קושי לדבר בצורה קוהרנטית
- חוסר פעילות
- אפתיה וחוסר מוטיבציה
- חוסר יכולת להנות
- קהות רגשית
טיפול בסכיזופרניה
הטיפול בחולי סכיזופרניה הוא בעיקר תרופתי. אחת הבעיות היא שחולי סכיזופרניה מתקשים להבין את חומרת מצבם ולכן הם נוטים להפסיק את נטילת התרופות על דעת עצמם. בעקבות זאת מצבם מידרדר, הם מגיעים לאשפוז, אך כשמצבם משתפר והם משתחררים הם מתבקשים להמשיך ליטול תרופות בבית- והמצב עלול לחזור על עצמו. מחקרים מצביעים על כך ש- 80% מחולי הסכיזופרניה שמשתחררים מאשפוז חוזרים לאשפוז נוסף תוך שנתיים.
במקרים רבים הטיפול התרופתי משולב עם טיפול רגשי ( טיפול פסיכולוגי, טיפול בהבעה ויצירה או אחר), טיפול התנהגותי או טיפולים משלימים.
תודה רבה על הכתבה. זה כל כך נכון. הבעיה היא שזהו מעגל קסמים. גם המשפחה התומכת – ככל שיכולה לתמוך, נשברת, לא פשוט. בכלל לא פשוט. קשה להבין אותם, קשה לחיות במחיצתם ואז יש מתחים בבית שבעצם גורמים לחולים להיות יותר חרדים ופרנואידים ואז זה חוזר אלינו – המשפחות להתמודדות נוספת. כך אתה נכנס למעגל שקשה מאוד לצאת ממנו.
אחי – צעיר ממני ב-15 שנה, בתחילת שנות ה- 30 לחיו, ממש כאילו המאמר נכתב עליו. ואין אין שום אדם שיכול לשכנע אותו ליטול את התרופות האלה שכל כך עזרו לו והעמידו אותו על הרגליים. כמובן שהוא לא נוטל אותם כי הוא חושב שאנחנו – המשפחה הקרובה רוצה להזיק לו. כמה עצוב.
קראתי את מה שכתוב וזה מספר על עצמי על המחלה שלי זכיזופרניה כרונית אשמח ליצור קשר ?