סכיזופרניה עשויה להיות מורכבת לזיהוי בשנות העשרה. לעתים לא ניתן להבחין בהבדל בין דכדוך והתנהגות אופיינית של גיל ההתבגרות, לבין סימני מחלה קשה יותר.
חשיבות הכרה בתסמיני סכיזופרניה להרכבת תכנית טיפול
בגיל ההתבגרות, התסמינים עשויים להופיע בהדרגה במשך תשעה חודשים או יותר. לעתים הם עשויים להיראות כמו בעיות אחרות כגון חרדה או דיכאון.
בהתחלה התסמינים עשויים להיראות כמו התנהגות אופיינית לשנות העשרה: ירידה בציונים, בעיות חברתיות, בעיות שינה או עצבנות. אך קיימים מספר סימני אזהרה מוקדמים לסכיזופרניה בגיל ההתבגרות, המתבטאים בשינויי חשיבה, רגשות והתנהגות.
שינויי חשיבה
- חוסר ריכוז או חוסר יכולת לעקוב אחר קו המחשבה.
- ראיית או שמיעת דברים שאינם קיימים במציאות.
- בלבול חלומות או תרחישים המופיעים בטלוויזיה או בסרטים, עם המציאות.
- רעיונות מוזרים שאינם הגיוניים, כגון חשיבה שההורים גונבים מהם, או שרוח רעה השתלטה עליהם.
- פרנויות.
שינויי התנהגות
- מבט ריק חסר מצמוץ.
- תנועות מוזרות או יוצאות דופן של הפנים או הגוף.
- דיבור לעצמם, דיבור שאינו מובן, או שינוי מהיר של הנושא במהלך שיחה.
- תגובות שאינן ראיות, כגון צחוק במהלך סרט עצוב.
- בעיות בהבנת רמזים חברתיים.
- בעיות שמירת קשר עם חברים.
- בידוד מוגבר.
- ירידה בטיפוח האישי.
- התמכרות לסמים ואלכוהול.
- התקפי זעם.
- התנהגויות מאיימות.
שינויים רגשיים – כוללים מצב רוח ירוד ביותר או עצבנות; התפרצויות זעם; ופחדנות או חרדה חמורה.
איתור סכיזופרניה בגיל ההתבגרות
כשהורים חושדים בתסמינים אלו, עליהם להפנות את המתבגר לבדיקה רפואית מיידית, במיוחד אם יש חולה סכיזופרניה במשפחה. הרופא ישאל את המתבגר שאלות לגבי חשיבתו והתנהגותו, ויבצע בדיקה, כולל בדיקות דם או שתן, על מנת לוודא שלא קיימת בעיית התמכרות לסמים או לתרופות.
אבחון סכיזופרניה בגיל ההתבגרות נקבע כשהתסמינים נמשכים לפחות חצי שנה ואינם נובעים ממצב רפואי או פסיכיאטרי. לעיתים יש לבסס אבחנה בטוחה המבוססת על תסמינים הנמשכים למעלה מחצי שנה, ואופן ביטויים לאורך הזמן.
טיפול בסכיזופרניה בגיל ההתבגרות
עם הטיפול הנכון, המתבגרים יכולים להמשיך להתפתח, ללמוד, למצוא עבודה ולהחזיק בה, ולנהל חיי משפחה תקינים. בדומה למחלות פסיכוטיות אצל מבוגרים, הטיפול במתבגרים זהה.
הטיפול הטוב ביותר הוא שילוב גישות פסיכיאטריות, פסיכולוגיות ותרופתיות, כולל טיפול בין אישי ומשפחתי. תרופות אנטי פסיכוטיות מסייעות לשליטה בתסמיני הזיה, אשליה וחשיבה שאינה מאורגנת.
טיפולים תרופתיים
כוללים תרופות אנטי פסיכוטיות חדשות יותר כגון ריספרידון או קלוזאפין למקרים שאינם מגיבים לקו הטיפול הראשון. תרופות אנטי פסיכוטיות אחרות המשמשות לסכיזופרניה בגיל ההתבגרות כוללות הלידול או תורזין.
טיפולים אנטי פסיכוטיים אינם מרפאים סכיזופרניה, אך הטיפול חייב להימשך כל החיים כדי לסייע בהתמודדות עם התסמינים ומניעת התקפים פסיכוטיים.
התמודדות המשפחה
תמיכה משפחתית נדרשת להשגת שיפור משמעותי בתסמינים, והמשפחה צריכה להיות מעורבת בטיפול, כחלק חיוני מתהליך ההתאוששות.
מגוון התערבויות פסיכולוגיות וחינוכיות תומכות במתבגרים עם סכיזופרניה, ומסייעות להם במצבים חברתיים, תקשורת והתנהגות. כשבני המשפחה מעורבים בטיפול, הם מבינים את חשיבות יישומו לשם השגת השיפור.
