הורמונים ומוליכים עצביים הם חומרים כימיים המעורבים פחות או יותר בכל אחד ואחד מתפקודי הגוף. רוב החומרים האלו מתפקדים בתור הורמונים או בתור מוליכים עצביים באופן בלעדי.
ברוב המקרים, ההתייחסות הנוגעת למוליכים עצביים בהקשר של מתח נפשי או של הפרעות מצבי רוח, מתמקדת בעיקר במוליכים עצביים כמו דופמין, סרוטונין, או ההורמון קורטיזול. אך גם נוראפינפרין חשוב לטיפול במצבי מצוקה ולחץ נפשי.
נוראפינפרין – קווים לדמותו
הורמונים אלה גורמים למגוון תגובות פיזיולוגיות הכוללות שבין היתר עלייה של לחץ הדם ועלייה בריכוז הגלוקוז בדם. כל זה נועד לסייע לאדם הנמצא במצב מלחיץ ומאיים, לברוח מפני הסכנה. התפקיד המרכזי של נוראפינפרין הוא לגרום למצב של עוררות ומיקוד.
רמות נמוכות של נוראפינפרין עשויות לגרום להתפתחות של דיכאון
אנשים רבים הסובלים מדיכאון, אינם מגיבים לטיפול המבוסס על סרוטונין, היות ואצלם המקור לתסמינים הוא רמות נמוכות של נוראפינפרין ולא רמות נמוכות של סרוטונין. מספר תרופות זמינות לטיפול בדיכאון המבוססות על העלאת ריכוז הנוראפינפרין הנמצאות כיום בשימוש. סימבלטה למשל, משפיעה על תפקוד הסרוטונין והנוראפינפרין, והתרופה וולבוטרין משפיעה במקביל על תפקוד הסרוטונין והדופאמין.
הקשר בין רמות נמוכות של נוראפינפרין והפרעות קשב וריכוז
כל סוג הפרעת קשב מושפע מסוג אחר של תרופות. כשההפרעה מאופיינת בעיקר בקשיי קשב, רוב הסיכויים שניתן יהיה להבחין במחסור בנוראפינפרין. רוב הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, מטופלים באמצעות ריטלין ואדרל, המשפיעים על רמות הדופאמין. לעומת זאת אנשים עם רמות נמוכות של נוראפינפרין מגיבים טוב יותר לתרופות כמו אטומוקסטין או סטרטרה, המעכבת ספיגה חוזרת של נוראפינפרין.
חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, מדווחים על תפקוד תקין כשהם חווים מצבים המעוררים אצלם לחץ. השפעות אלו קשורות לעלייה בריכוז הנוראפינפרין. למעשה ישנם אף כאלה שמכניסים את עצמם באופן מודע למצבים מלחיצים על מנת לשפר את התפקוד הבסיסי שלהם. לאור כל האמור לעיל, בכל מצב של דיכאון, מתח נפשי או הפרעות קשב וריכוז, מומלץ לנסות לברר האם המטופל סובל מחוסר איזון במשק הנוראפינפרין.