כבר בפתיחה, נסייג את דבר הכותרת: חשוב מאוד לדעת ולזכור, כי הגורמים לפיברומיאלגיה אינם ידועים עדיין. כשם שעוד לא נמצאה הבדיקה אשר תזהה באופן מעבדתי את המחלה, וכשם שלא נמצאה תרופה המרפאת את המחלה, ממנה סובלים כ-2% מהאוכלוסיה, החוקרים והרופאים גם לא יודעים מה גורם להתפרצותה.
בכל מקרה, כדי לאבחן את המחלה הכאב צריך להופיע בשני הצדדים של הגוף, וכן גם בחלקו העליון וגם בחלקו התחתון. בנוסף, מדווחים החולים על נקודות כאב- נקודות שונות בגוף אשר לחץ קל עליהם גורם לכאב חד וחזק. בנוסף לכאבים, שעשויים להיות חזקים מאוד ומגבילים בתנועה ובתפקוד, החולים סובלים מעייפות כרונית קשה, כנראה משום שהכאבים מפריעים להם להגיע למצב של שינה עמוקה ושנת חלום.
לחץ נפשי כגורם למחלה
בחלק מהמקרים, מדווח כי משבר נפשי כלשהו הקדים ועמד בבסיסה של התפרצות פיברומיאלגיה (בעברית – דאבת השרירים), אך אין בכך כדי להוכיח שלחץ נפשי או הפרעות נפשיות הן הגורמות לכאב. התיאוריות התומכות בקשר בין גורמים נפשיים לפיברומיאלגיה נשענות על הקשר, שרבות נכתב ודובר עליו, בין הגוף לנפש.מצבים נפשיים מתבטאים באופן סימפטומטי ברגשות, תחושות ולעיתים גם התנהגויות שונות. אך זהו אינו הביטוי הבלעדי שלהם – ניתן לצפות בשינויים כאלה ואחרים גם ברמה הפיזיולוגית. באופן נוירולוגי, בחלק ממצבי הלחץ הנפשי, וכמובן שגם בהפרעות הנפשיות המאובחנות, ניתן לצפות בשינויים כימים, חשמליים ואחרים המתרחשים במח.
בחלק מהמקרים אפילו ניתן להדגים זאת באמצעות טכנולוגיות הדמייה שונות. כאב גם הוא נמצא למעשה במח, למרות שאנחנו מרגישים אותו במקומות שונים בגופנו. מטרתו של הכאב להודיע לנו שמשהו לא בסדר, שיש פגיעה (פנימית או חיצונית) ברקמה כלשהי.מסר נשלח על ידי קולטני כאב מהרקמה הספציפית אל המח. תפקידו של המח לתת למסרים אלה פרשנות, ולהודיע לנו שמדובר במסר של כאב. כאשר המח קולט אות ומפרש אותו כתחושת כאב- נאמר שכואב לנו. אך יתכן שמסיבות שונות המח נותן את פרשנות הכאב בטעות, כלומר מבלי שבאמת יש פגיעה ברקמות.
תיאוריית "גורם הרגישות המרכזי" גורסת כי החולים בפיברומיאלגיה הם בעלי סף רגישות מאוד נמוך לכאב- כלומר המח מאוד רגיש לסימנים של כאב, ונותן להם פרשנות קיצונית. הוא מפרש מסרים המגיעים מרקמות הגוף ככאב חזק, גם כאשר לא התקבל מסר אמיתי כזה מהקולטנים שבגוף. לרשימת התסמינים של מחלת הפיברומיאלגיה לחצו כאןמכיוון, שכאמור, גורמים נפשיים מביאים לשינויים בתפקוד של המח, הם עשויים להיות הגורם לכך שהמח יהיה רגיש יותר, עובדה שתתבטא בפיברומיאלגיה. עם זאת, נדגיש שוב כי תיאוריה זו חסרה הוכחות מספקות. שינויים בתפקוד המח יכולים להגרם גם כתוצאה מגורמים שאינם קשורים ללחץ הנפשי.
בהקשר זה יש לציין באופן מיוחד את הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית (PTSD).מחקרים רבים הוכיחו באופן מובהק כי פוסט- טראומה גורמת לשינויים קיצוניים לעיתים בתפקודו של המח. ואכן, גם נמצאה תחלואה נלווית נפוצה בין פוסט טראומה באופן ספציפי, לבין פיברומיאלגיה.ואולי זה הפוך?
חשוב להתייחס לכך, שכאשר אדם סובל מכאב כרוני, בחלקים נרחבים מגופו, כאשר הוא עייף ואינו מצליח לישון היטב, וכאשר אף בדיקה ואף רופא לא מצליחים למצוא את הגורם לכאבים שהוא חש- כל אלה הן סיבות טובות להופעת סימפטומים נפשיים מובהקים כמו הפרעות דיכאון וחרדה. לכן, לעיתים קשה להבחין בין הביצה לתרנגולת- יתכן שדווקא הפיברומיאלגיה, שנובעת מגורמים בלתי ידועים, גורמת לשינויים במצב הנפשי, ולא להפך.
