למרות שהמצב הנקרא "יחסים זוגיים" אינו נכלל במסגרות טיפול נפשי, רוב המטופלים מבקשים ידיד קרוב ואמין כמעט כמו מטפל. אז איך יכול איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, מבחינה אתית ומעשית, לתפקד בו זמנית בשני התפקידים?
פרנסת המטפלים תלויה בשכר המתקבל עבור שירותיהם – כתוצאה מכך, הם משרתים את המטופלים בו בזמן, ובאופן הדדי, המטופלים משרתים אותם, באמצעות תשלום על "הזכות" לקבלת שירותים אלו.
מחקרים הראו שוב ושוב שהגורם המרפא היחיד בטיפול הוא הגישה בה נוקט המטפל, מפסיכואנליזה, דרך טיפול קוגניטיבי התנהגותי ועד לגישה הומניסטית, בשילוב עם היחסים בין המטפל למטופל, שהתפתחו במהלך הטיפול.
אז איך מטפלים מספקים את הצורך של המטופל ב"חבר מקצועי"?
כיצד הם יכולים לכלול בצורה נאותה יחסים המוגדרים כ"יחסי עבודה"? היסודות העיקריים של אמפתיה, הבנה, הדרכה, אמון וכבוד, הם שמאפשרים את השינוי המהותי אותו מבקשים המטופלים. ערכים אלו, במסגרת טיפול פסיכולוגי, מושגים באופן הטוב ביותר באמצעות גמישות או פתיחות, וכוללים תקנות מקצועיות שונות.
הבהרת הגבולות
כל עוד המטפלים מבהירים, מתחילת הטיפול, שדואר אלקטרוני מסוג זה אינו יכול להתקבל מדי יום, ותגובותיהם להערות ושאלות המטופלים יהיו קצרות, אז התרת "הרחבת הגבולות" היא שפירה ולא תציב אותם תחת לחץ מיותר, או תכופף את צורת הקשר שחייב להיוותר מקצועי.
סיכוני טיפוח יחס אישי
כללים אלו יכולים לחול על שיחות טלפון בין הפגישות, או במקרים נדירים של מצבי חירום רגשי, הארכת משך פגישת הטיפול. כל המטופלים רוצים להיתפס כ"מיוחדים". מבחינה מקצועית, אם כן, שאלת המפתח היא האם, באופן סלקטיבי, המטפל מטפח ציפיות בלתי סבירות אצל המטופל, הוא גורם בכך לאכזבה בשלב מאוחר יותר, וגורם למטופל לחוש רוגז או אפילו בגידה.
בנוסף, על המטפל לחקור האם לעודד מטופלים מסוימים להרגיש "זכאים", ובכך לחזק את נטיותיהם הנרקיסיסטיות, ולתרום לאכזבתם ותסכולם כשאנשים אחרים בחייהם אינם רואים אותם כמיוחדים. אחת השיטות הגורמות למטופל לחשוב באופן קבוע שהמטפל מעניק לו יחס מועדף, הוא כשהמטפל מחפש הזדמנויות להחמיא למטופל.