למרות שהמצב הנקרא "יחסים זוגיים" אינו נכלל במסגרות טיפול נפשי, רוב המטופלים מבקשים ידיד קרוב ואמין כמעט כמו מטפל. אז איך יכול איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, מבחינה אתית ומעשית, לתפקד בו זמנית בשני התפקידים?
מטופלים צריכים להרגיש אכפתיות אמיתית מצד המטפל שלהם, ולכן לעתים המטפל נדרש להוכיח באופן ממשי שהיחסים אינם אישיים וכרוכים באילוצים מסוימים, למרות שאינם בבחינת עסקה בלבד. וזהו מצב פרדוקסלי, שכן במישור אחד מתקיימת מערכת יחסים עסקית.
פרנסת המטפלים תלויה בשכר המתקבל עבור שירותיהם – כתוצאה מכך, הם משרתים את המטופלים בו בזמן, ובאופן הדדי, המטופלים משרתים אותם, באמצעות תשלום על "הזכות" לקבלת שירותים אלו.
שילוב הגישות
מחקרים הראו שוב ושוב שהגורם המרפא היחיד בטיפול הוא הגישה בה נוקט המטפל, מפסיכואנליזה, דרך טיפול קוגניטיבי התנהגותי ועד לגישה הומניסטית, בשילוב עם היחסים בין המטפל למטופל, שהתפתחו במהלך הטיפול.
בין אם המטפל מעניק חוויית הורות מתקנת, שחרור רגשי חסר תקדים ופתרון, או את הידע והכישורים הדרושים לשינוי המתבקש על ידי המטופל, בסופו של דבר, הצלחת מערכת יחסים זו נקבעת בעיקר בשל מעורבות מקצועית ייחודית.
אז איך מטפלים מספקים את הצורך של המטופל ב"חבר מקצועי"?
כיצד הם יכולים לכלול בצורה נאותה יחסים המוגדרים כ"יחסי עבודה"? היסודות העיקריים של אמפתיה, הבנה, הדרכה, אמון וכבוד, הם שמאפשרים את השינוי המהותי אותו מבקשים המטופלים. ערכים אלו, במסגרת טיפול פסיכולוגי, מושגים באופן הטוב ביותר באמצעות גמישות או פתיחות, וכוללים תקנות מקצועיות שונות.
לדוגמא, חלק מהמטפלים מסכימים לקבל מדי פעם הודעות דואר אלקטרוני של מטופלים, כשהם מעוניינים לשתף משהו טרם המפגש הבא. או כשהם חשים כמעט נואשים וזקוקים למעט מגע טיפולי למשבר רגעי.
הבהרת הגבולות
כל עוד המטפלים מבהירים, מתחילת הטיפול, שדואר אלקטרוני מסוג זה אינו יכול להתקבל מדי יום, ותגובותיהם להערות ושאלות המטופלים יהיו קצרות, אז התרת "הרחבת הגבולות" היא שפירה ולא תציב אותם תחת לחץ מיותר, או תכופף את צורת הקשר שחייב להיוותר מקצועי.
המטפלים זכאים, כמובן, לגבות תשלום נוסף עבור שירותים אלו. אך התנהגות כמו משפטן במצבים אלו, משדרת למטופלים את המסר לפיו למטפל קיים עניין כנה ברווחתם העצמאית.
סיכוני טיפוח יחס אישי
כללים אלו יכולים לחול על שיחות טלפון בין הפגישות, או במקרים נדירים של מצבי חירום רגשי, הארכת משך פגישת הטיפול. כל המטופלים רוצים להיתפס כ"מיוחדים". מבחינה מקצועית, אם כן, שאלת המפתח היא האם, באופן סלקטיבי, המטפל מטפח ציפיות בלתי סבירות אצל המטופל, הוא גורם בכך לאכזבה בשלב מאוחר יותר, וגורם למטופל לחוש רוגז או אפילו בגידה.
בנוסף, על המטפל לחקור האם לעודד מטופלים מסוימים להרגיש "זכאים", ובכך לחזק את נטיותיהם הנרקיסיסטיות, ולתרום לאכזבתם ותסכולם כשאנשים אחרים בחייהם אינם רואים אותם כמיוחדים. אחת השיטות הגורמות למטופל לחשוב באופן קבוע שהמטפל מעניק לו יחס מועדף, הוא כשהמטפל מחפש הזדמנויות להחמיא למטופל.
תחשבו על זה
אם המטרות השונות של הטיפול צריכות להיות מושגות, המטופל חייב להרגיש תמיכה מספקת וביטחון במערכת היחסים על מנת להרגיש בטוח באמת. כלומר, בטוח מספיק כדי להסיר את ההגנות שלו ולחוות רמות מוגברות של חרדה כשהוא מתמודד עם בעיות אישיות קשות, מהן עד היום הרגיש צורך להימנע.
זה אולי נראה אירוני, אך מטפלים, גם כשהם מפגינים רגשות ידידות כנים כלפי המטופלים, חייבים לדבוק בקוד האתיקה של המקצוע באמצעות ביסוס גבולות מתאימים. למרות הרגשות האוהדים והחמימים של מטופליהם, התנהגותם, שיקול דעתם וקבלת ההחלטות שלהם חייבים להיות מושרשים בהערכתם את המצב המיידי, ובסופו של דבר להבין מה משרת את צרכי המטופל.
כך, למשל, בעוד שרוב המטפלים מעדיפים שלא להתווכח עם מטופליהם, לעתים מפגשים לא נוחים כאלו עשויים להיות חיוניים אם גישה זו מייעלת את מפגש הטיפול.
