דיכאון קל, המכונה אף דיסתימיה, הוא גרסה קלה של דיכאון, אך הוא נמשך לטווח הארוך. התסמינים נמשכים בדרך כלל שנתיים לפחות, ולעיתים אף הרבה יותר. מצב זה מפריע ליכולת לתפקד וליהנות מהחיים.
אדם הסובל מהפרעה זו עשוי לאבד עניין בפעילויות יומיומיות רגילות, חש חוסר תקווה, בעל הערכה עצמית נמוכה וחווה תחושה כללית של חוסר התאמה. לעיתים קרובות אדם עם דיכאון קל נחשב כביקורתי יתר על המידה, מתלונן כל הזמן ואינו מסוגל ליהנות.
גורמים לדיכאון קל
הגורמים להופעת דיכאון קל עשויים להיות זהות לדיכאון מג'ורי, בדרך כלל נובע המצב מהסיבות הבאות:
ביוכימיה – אנשים עם דיכאון קל עשויים לחוות שינויים פיסיים במוחם.
גנטיקה – דיכאון קל נפוץ יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה עם מצב דומה.
סביבה – כמו בדיכאון קליני, הסביבה עשויה לתרום למצב. גורמים סביבתיים המקשים על ההתמודדות כגון אובדן אדם אהוב, בעיות ככליות או רמת לחץ גבוהה.
מהם התסמינים של דיכאון קל?
תסמיני דיכאון קל בקרב מבוגרים עשויים לכלול:
- אובדן העניין בפעילויות יומיומיות
- תחושות עצב חוסר תקווה
- עייפות וחוסר אנרגיה
- הערכה עצמית נמוכה וביקורת עצמית
- קושי בריכוז וחוסר יכולת לקבל החלטות ולבצען
- עצבנות או כעס מוגזם
- הפחתה בפעילות וביעילות התפקוד
- הימנעות מפעילויות חברתיות
- תחושות אשמה
- תחושות צער לגבי העבר
- ירידה בתיאבון ובאכילה
- בעיות שינה.
תסמיני דיכאון קל בדרך כלל באים והולכים במשך שנים, ועוצמתם עשויה להשתנות עם הזמן. אך בדרך כלל התסמינים אינם נעלמים ליותר מחודשיים בכל פעם. באופן כללי, אדם מתקשה להיות אופטימי גם באירועים משמחים, והסביבה עשויה לתאר אותו כבעל אישיות קודרת.
בדיקות ואבחון
אם הרופא חושד בנוכחות דיכאון קל, תהליך האבחון עשוי לכלול:
בדיקה גופנית – הרופא בודק את המצב הפיסי של המטופל ושואל שאלות מעמיקות לגבי המצב הבריאותי על מנת לקבוע מה עלול לגרום למצב. בחלק מהמקרים, דיכאון קל עשוי להיות קשור לבעיה בריאותית פיסית בסיסית.
בדיקות מעבדה – לעיתים מבוצעת בדיקת דם הנקראת ספירת דם מלאה, או בדיקת בלוטת התריס כדי לוודא שהיא מתפקדת כראוי.
הערכה פסיכולוגית – כוללת דיון על המחשבות, הרגשות וההתנהגות ועשויה לכלול שאלון המסייע לקבוע במדויק את האבחנה.
טיפולים רפואיים ונפשיים לדיכאון קל
שני הטיפולים העיקריים לדיכאון קל הם תרופות וטיפול בדיבור, הנקרא פסיכותרפיה. לעיתים נקבע שילוב של שני הטיפולים, כדי לייעל את התוצאות.
כל מטופל מקבל טיפול בהתאם לגורמים לדיכאון. שיטות הטיפול נקבעות בהתחשב בחומרת התסמינים; נכונות המטופל לטפל בבעיות רגשיות המשפיעות על חייו; העדפותיו האישיות; התגובה הגופנית שלו לתרופות; ובעיות רגשיות אחרות מהן הוא סובל.
טיפולים תרופתיים
התרופות המשפיעות על דיכאון קל כוללות סוגים שונים של תרופות נוגדות דיכאון כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI); מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI); ותרופות טריציקליות (TCAs).
פסיכותרפיה
הטיפול מסייע למטופל ללמוד את מצבו ואת מצב רוחו, רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו. באמצעות תובנות והידע המתקבל בפסיכותרפיה, המטופל לומד מיומנויות התמודדות בריאות ויכולת לתפקד במצבי לחץ.
המטופל והרופא דנים בסוג הטיפול המתאים, מטרות הטיפול ונושאים אחרים כגון אורך הטיפול.
תמיכה בתהליך הטיפול
דיכאון קל כרוך בטיפול מקצועי ומומלץ שלא לטפל לבד במצב, אך בנוסף לטיפול המקצועי, אדם יכול לנקוט בצעדים שונים על מנת לשפר את מצבו:
היצמדות לתכנית הטיפול – אין להחמיץ פגישות טיפוליות, ולא לדלג על נטילת התרופות, גם כשהתחושה משתפרת. הפסקת הטיפול באמצע גורמת לתסמינים לשוב ואדם חווה נסיגה.
תשומת לב לסימני אזהרה – יש לעבוד עם הרופא או המטפל כדי להבין מה עלול לגרום להתפרצות התסמינים, ומה ניתן לעשות אם הם מחמירים או שבים.
הקפדה על פעילות – פעילות גופנית מפחיתה את תסמיני הדיכאון הקל, ומומלץ לצאת להליכה, ריצה, שחיה, עבודה בגינה או פעילות גופנית מהנה אחרת.
הימנעות מסמים ואלכוהול – התחושה הכוזבת היא כי סמים ואלכוהול מפחיתים את תסמיני הדיכאון, אך בטווח הארוך הם רק מחמירים את המצב.