דיכאון הינה מחלה על ציר I של מדריך הפרעות הנפש האמריקאי (DSM-IV), המסווגת כהפרעת מצב רוח. הפרעת דיכאון נחשבת למחלה נפוצה יחסית בעולם המערבי, בעיקר בקרב נשים. "דיכאון עמיד" הינו מונח המתייחס לאפשרות ההחלמה מן הדיכאון, כאשר במצב זה הדיכאון עמיד בפני הטיפולים האפשריים.
סימפטומים של דיכאון
דיכאון מתאפיין בסימפטומים שחלקם רגשיים, חלקים פיזיים וחלקם התנהגותיים. בתחום הרגשי, סובלים אנשים עם דיכאון מתחושות קשות של עצבות, חשיבה פסימית, ערך עצמי נמוך מאוד, ותחושה של חוסר טעם וחוסר משמעות (שלעיתים מגיעים לרמה של מחשבות אובדניות או מעשים אובדניים). בדרך כלל אין שום דבר שמצליח לעודד את החולים, והם סובלים מהתחושות הקשות במשך רוב הזמן.
בתחום הפיזי, מתאפיינים אנשים עם דיכאון בהפרעות שינה והפרעות אכילה. מעגלי השינה משתבשים, והחולים סובלים פעמים רבות מנדודי שינה, קושי להירדם ויקיצות מרובות במשך הלילה. מצב זה גורם לעייפות כרונית ולתחושת היעדר אנרגיה – תסמיני ם האופיניים לסוג דיכאון אטיפי.
ללוקים בדיכאון קשה, העייפות גורמת להישאר במשך כל היום במיטה, והם לא מצליחים לבצע שום פעולה אחרת. גם האכילה נפגעת, כאשר החולים חשים חוסר תיאבון, או לעיתים עלייה ברמת התיאבון, שמשפיעים על דפוסי האכילה ועל משקל הגוף.
כדי לאבחן דיכאון, על איש המקצוע להבחין בפגיעה משמעותית ביכולת התפקוד וההסתגלות של החולה. בדרך כלל פגיעה זו מתבטאת בכך שלחולה אין אנרגיה ואין רצון, לעשות שום דבר, והם נמנעים גם מפעילויות שבעבר היו גורמות להם להנאה.
טיפול בדיכאון
קיים מגוון רחב של טיפולים המוצעים לאנשים הסובלים מדיכאון, החל בענף הפסיכותרפויתי (טיפולים דינאמיים, טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים ועוד) ועד לטיפולים פסיכיאטריים הכוללים תרופות נוגדי דיכאון מסוג SSRI כמו פרוזק וציפרלקס הנפוצים מאוד בשנים האחרונות, וניתנים אפילו על ידי רופאי משפחה ללא אבחון של פסיכיאטר. לעיתים מגיעים חולי דיכאון מג'ורי לאשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים, בעיקר כאשר הם מבצעים ניסיונות אובדניים ומהווים סכנה לעצמם.
דיכאון עמיד
הצלחה של טיפול בדיכאון היא עניין יחסי. חלק מהמטופלים מצליחים להגיע לרמה תפקודית סבירה, ולהצליח ליהנות מסיטואציות שונות בחיים. הצלחה מלאה היא כאשר נעלמים כל הסימפטומים של הדיכאון. מצב זה נקרא רמסיה מלאה, והוא כמובן התוצאה הרצויה בכל טיפול.
לעיתים סובלים החולים מדיכאון עמיד – עמיד בפני הטיפולים הרגשיים ועמיד בפני התרופות הפסיכיאטריות. במצב זה, החולה כמעט ולא משתפר, ובכל מקרה אינו מגיע למצב של רמסיה מלאה. הדיכאון שלו הופך להיות כרוני, והפגיעה בתפקודי החיים מאפיינת אותו במשך כל הזמן.
טיפול אגרסיבי בדיכאון עמיד
מרבית הפסיכיאטרים לוקחים בחשבון את הסכנה שבדיכאון עמיד, ומגבירים את האינטנסיביות של הטיפול בדיכאון על מנת למנוע מצב של התדרדרות לדיכאון כרוני. כאשר המטופלים אינם מגיבים לתרופה מסוימת, נעשה ניסיון בתרופה אחרת מאותה משפחה או ממשפחה שונה.
לעיתים התרופה החדשה ניתנת כתוספת לתרופה קיימת שמועילה רק קצת (אוגמנטציה). בהקשר של הטיפול התרופתי, יש לקחת בחשבון שלתרופות האנטי דיכאוניות לוקח זמן להשפיע, ולכן יש צורך במעקב פסיכיאטרי צמוד על מנת לראות מהן התוצאות המתקבלות מהטיפול.
גם ההתערבות הפסיכותרפויתית יכולה להתגבר כאשר נראה שהדיכאון אינו מגיב למאמצי המטפל והמטופל. ראשית, חשוב לבחון את סוג ההתערבות הטיפולית והתאמתה למטופל הספציפי. כמו כן, יש לבחון האם נוצר קשר טיפולי מיטיב ומועיל בין המטפל למטופל- לעיתים כדאי פשוט להחליף מטפל.
כאשר המטפל והשיטה מתאימים, ישנה אפשרות לתגבר את תדירות המפגשים על מנת להפוך את ההתערבות לאינטנסיבית יותר. כאמור, במקרים קיצוניים, מומלץ לאשפז את החולים בבית חולים פסיכיאטרי על מנת לאפשר מעקב והתערבויות (תרופתיות ופסיכיאטריות) רציפות ואינטנסיביות.
קראו עוד:
