הפרעת גוף דיסמורפית

קרה לכם שעסקתם בצורה אובססיבית בקילו או שניים מיותרים שהעלתם? קרה שלא יצאתם מהבית בגלל חצ'קון שהפך בעיניכם למפלצת? או שנחרדתם משערה מיותרת, מכתם שמש, מפריחה על העור?

אנשים הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית נוטים למחשבות כאלה באופן קבוע: הם מייחסים חשיבות לא מידתית לפגמים קטנים, או אפילו מדמיינים פגמים שאף אחד מלבדם לא מבחין בהם.

הפגם הופך לכל כך מרכזי, שבעקבותיו הם סובלים מדכאון של ממש, מעבירים שעות מול המראה ומתבוננים בצורה אובססיבית באיבר "הפגום", מסתגרים בבית ונמנעים מלפגוש מכרים, משקיעים את כל כספם ומרצם בטיפולים קוסמטיים וגורמים לעצמם לסבל של ממש.

הפרעת גוף דיסמורפית קיימת אצל כ-1%-2% מהאוכלוסיה, ושייכת למשפחת ההפרעות הסומטופורמיות, קבוצת הפרעות חרדה הקשורות לגוף.

היא גם קרובה באפיוניה להפרעה טורדנית כפייתית, משום שהעיסוק בפגם החיצוני מתאפיין במחשבות טורדניות ובלתי פוסקות.

השפעה של החברה המערבית

הפרעת גוף דיסמורפית נפוצה בעיקר בעולם המערבי, באופן לא מפתיע. בעולם שבו ניתוחים פלסטיים הפכו לדבר שבשגרה (בארצות הברית לבדה נערכים כ-10 מליון ניתוחים כאלה בשנה), שבו מודל היופי האידיאלי הן דוגמניות במידה 36 ללא אף פצעון או שריטה לעורן (וגם הן מרוטשות בפוטושופ לפני שתמונתן מודפסת בעיתון) ושהצרכנות בו היא אורח חיים ולא מותרות- הקושי לחיות עם פגם גופני הופך קשה יותר ויותר.

רבים מהאנשים שעוברים ניתוח פלסטי לא מסתפקים בכך ועוברים עוד שניים, שלושה ויותר ניתוחים. אנשים אלה, שאינם מסוגלים לחיות בשלום עם גופם, סובלים לרוב מהפרעת גוף דיסמורפית וביצוע הניתוחים לא פותר אותם מהמצוקה הנפשית שבה הם שרויים. מנתחים פלסטיים אחראיים המודעים לתופעה ימנעו מגבר או אשה כזה לבצע את הניתוח.

לא ניתן לתלות את כל האשמה בערכיה הפגומים של החברה שבה אנו חיים: הפרעת גוף דיסמורפית תלויה בגורמים נוספים כמו גנטיקה וביולוגיה (נמצא קשר בין ההפרעה לוויסות המוליך העצבי סרוטונין) וכן השפעות של התעללות מינית בילדות או השפלה על בסיס המראה החיצוני. יחד עם זאת, נראה כי העיסוק הבלתי פוסק באופנה ובמראה, למשל בתכניות טלוויזיה המקדמות ניתוחים פלסטיים, הופך כל צרכן תקשורת לקורבן פוטנציאלי של ההפרעה.

טיפול

כמו בהפרעות אחרות הקשורות בחרדה, הטיפול המומלץ הוא לרוב שילוב של טיפול פסיכולוגיפסיכודינמי או קוגנטיבי- התנהגותי- וטיפול תרופתי. במקרים רבים האדם שסובל מהפרעה דיסמורפית חמורה נוטה לאובדנות ואז חשוב לתת טיפול בהקדם, תוך שיתוף בני המשפחה או החברים הקרובים בתהליך הטיפול ורתימתם לתמיכה באדם הסובל מההפרעה. בגלל שההפרעה קשורה בדימוי עצמי נמוך, היא עלולה לגרום להסתגרות ולמצוקה חברתית ולכן התמיכה של האנשים הקרובים כל כך חשובה.

  • טיפול קוגניטיבי- התנהגותי: טיפול קצר טווח שמורכב מהבנת דרך החשיבה הבעייתית ויצירת שינוי חיובי. בשלב הראשון השגת מודעות לדפוסי המחשבה השליליים על עצמנו, התהליך והנסיבות שיוצרים מחשבות אלו והכרה באי הרציונאליות של המחשבות החוזרות לגבי האיבר הפגום. בשלב השני מתאפשר לשנות את המחשבות ולבדוק כיווני חשיבה חיוביים יותר מתוך בוחן- מציאות מחושב.
  • טיפול פסיכודינמי: טיפול פסיכודינמי עוסק בהבנת הדחפים והמשאלות הקשורים בהפרעה וכן את דפוסי מערכות היחסים המשמעותיות ואופן יצירת הדימוי העצמי הנמוך. הטיפול לרוב נמשך בין מספר חודשים למספר שנים ונותן מענה מעמיק ונרחב.
  • טיפול תרופתי: בדומה לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית, גם בהפרעת גוף דיסמורפית נמצא כי התרופות המועילות הן תרופות נוגדי דיכאון. בעיקר מועילות תרופות ממשפחת SSRI, שכוללת פרוזק ודומיו. אלו נחשבות לתרופות יעילות לשינוי דימוי הגוף המעוות ולהפחתת העיסוק האובססיבי בנושא.
סיוום חאייק
סיוום חאייק

עובדת סוציאלית קלינית, טיפול רגשי במתבגרים ומבוגרים. הורים ומתבגרים, הדרכות הורים וטיפולים דיאדיים. יסיון רב בתחום בריאות הנפש ושיקום, ליווי משפחות ויחידים. קליניקה במרכז תל אביב ובצפון הישן תל אביב, מקבלת גם בזום