הפרעת דה- פרסונליזציה מסווגת במדריך הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM-IV-R) כאחת מההפרעות הדיסוציאטיביות. 
דיסוציאציה היא מצב שמוכר לכולנו מחיי היומיום- אנחנו נוהגים, ולא שמים לב לדרך החולפת, למשל.
הניתוק הזה מהחוויה מתרחש באופן טבעי, וכשהוא בריא, ניתן לסמוך על המודעות ש"תחזיר" אותנו לסיטואציה כאשר יהיה בכך צורך (אם למשל בעל חיים יקפוץ לכביש, נחזור מייד למודעות לנהיגה). בהפרעות הדיסוציאטיביות, הניתוק מהחוויה מתרחש כל הזמן, ללא שליטה וללא יכולת לחזור למודעות. באופן ספציפי, הפרעת דה פרסונליזציה היא הפרעה בה החולה מרגיש ניתוק או הפרדה מהגוף שלו, ומהתהליכים הנפשיים שמתרחשים בליבו.
הוא מרגיש כאילו הוא בתוך חלום, דברים קורים ללא שליטתו, בצורה רובוטית או אוטומטית והוא מנותק מהסביבה והמציאות. למעשה, תחושה מתמדת של דיסוציאציה– אותה תחושה שהודגמה לעיל בחווית הנהיגה.
בפועל, נראה כי האדם שולט במעשיו. הוא עשוי לתפקד באופן נורמאלי ומתנהג כרגיל. אך חוויתו הפנימית (אותה פעמים רבות הוא מנסה להסתיר) היא קשה מנשוא. הקושי העיקרי נובע מהתחושה של החולה כי הוא מאבד את שפיותו. מחשבות אלה עשויות גם לפגוע ביכולת לישון ולהתרכז.
החולים מתעסקים רבות בניתוח שכלתני של מעשיהם (וחוסר מעשיהם), משום שאינם יכולים לחוות את החיים ברמה הרגשית. כפי שאינם יכולים לחוש בעצמם, הם גם מתקשים להתחבר לחוויות רגשיות של אחרים, ולחוש אמפתיה. גם כאב פיזי עשוי להחוות בצורה פחותה.
דה- פרסונליזציה היא תופעה שמוכרת גם כסימפטום בהפרעות אחרות, ובעיקר בהפרעות החרדה השונות. בהתקפי חרדה או פאניקה, מדווחים אנשים רבים כי חשו שהם נמצאים מחוץ לגופם, "מסתכלים על המתרחש מבחוץ". אך כאשר תחושת הניתוק קורית כל הזמן, ללא הפרעות מאובחנות אחרות, מדובר בהפרעת דה פרסונליזציה טהורה.
אבחון
כדי לאבחן הפרעת דה-פרסונליזציה צריכים להתקיים ארבעה תנאים:
- תחושת ניתוק חוזרת ומתמשכת.
- בוחן מציאות תקין (ללא בוחן מציאות תקין, סביר יותר שתינתן אבחנה של פסיכוזה).
- ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקודים יומיומיים (חברתיים, תעסוקתיים וכד').
- לא מתקיימת הפרעה נפשית אחרת.
גורמים
להפרעת דה פרסונליזציה יכולים להיות מספר גורמים, ולא תמיד ידוע מהו הטריגר לפריצתה. ידוע כי יש קשר הדוק בין הפרעות דיסוציאטיביות לבין טראומות בילדות, בעיקר טראומות על רקע מיני. על מנת להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית, מופעלים מנגנוני הגנה חזקים אשר מביאים להתנתקות ממנה. גם כאשר הטראומה נפסקת, מנגנוני ההגנה ממשיכים לפעול ולהרחיק את התודעה מהמציאות על מנת לשמור על הנפש.
גורם ידוע נוסף לדה-פרסונליזציה הוא שימוש בסמים. לאחר נטילת מנת יתר, בעיקר של סמי הזיה אשר גורמים להתנתקות מהמציאות עשויה להישאר הדה-פרסונליזציה שאפיינה טריפ רע.
טיפול בדה-פרסונליזציה
דה פרסונליזציה היא הפרעה קשה לטיפול, משום שתנאי בסיסי לטיפול פסיכולוגי הוא יכולתו של המטופל להיכנס לעולמו הפנימי ולבחון אותו. הפרעה שעיקרה הוא תחושת ניתוק וזרות לתהליכים הנפשיים היא בעייתית במובן זה. גם טיפולים תרופתיים מוכרים בדרך כלל אינם מועילים לטיפול בהפרעה (נוגדי דיכאון שונים, ואפילו תרופות אנטי-פסיכוטיות).
עם זאת, חשוב לנסות למצוא דרך להגיע לנפשם של החולים ולנסות ליצור את החיבור. בדרך כלל, הפרעת דה-פרסונליזציה אינה מוחלטת במאה אחוזים מהזמן. ניתן לנסות להתחבר לתהליכים ברגעים בהם תחושת הדה-פרסונליזציה מוחלשת, ודרך רגעים אלה לנסות להרחיב את היכולת להתחבר. כמו כן, חשוב לציין כי כאשר דה-פסונליזציה מופיעה כסימפטום של הפרעות אחרות, בדרך כלל התחושה נחלשת ואף נעלמת כאשר ההפרעה הראשית מטופלת היטב באופן פסיכותרפויתי או באופן תרופתי.
