חרדת ילדים

חרדת ילדיםהחרדה היא תופעה נפוצה הן במבוגרים והן בילדים. זו תגובה טבעית של הגוף על מצבי סכנה ודחק, אך היא נחשבת למחלה כאשר היא מקצינה ונהפכת לתופעה קבועה המשבשת את אורח החיים התקין.

אף שילדים חווים מצבי חרדה כמו מבוגרים, ייתכנו אצלם יופיעו תסמינים שונים ותגובות אחרות ולכן עלול  להיווצר קושי באבחון, בייחוד כשלא ברור אם מדובר בשלב של התפתחות טבעית של הילד או בהפרעה התנהגותית ממש.

החרדה מתבטאת בסימנים גופניים, נפשיים, מחשבתיים והתנהגותיים, אצל כל אחד באופן שונה, בעוצמה ולאורך זמן שונים.

תגובות פיזיות לחרדה עשויות להיות קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, הזעה, רעידות, וכן תופעות ממושכות יותר כמתח שרירים, כאבי ראש וגב, עצבנות הקיבה והמעיים, שלשולים ובחילות ואף עלייה בלחץ הדם, השתנה מרובה, הפרעות שינה וחלומות ביעותים.

תסמינים מחשבתיים אופייניים למצבי חרדה הם קשיי ריכוז, קשיי זיכרון, קושי לחשוב בבהירות, ומוכרים גם סימנים רגשיים כמו תחושת מצוקה, פחד, יאוש, חוסר אונים, דימוי עצמי נמוך, ודאגנות יתר.

לחרדה יכולות להיות השלכות התנהגותיות כגון הימנעות מפעילויות או ממצבים הקשורים לחוויות מפחידות בעבר. למשל, ילד שכלב הפחיד אותו עשוי להתרחק מבית שיש בו כלב או מגנים ציבוריים. אצל ילדים רבים החרדה מולידה דפוסי התנהגות בעייתיים כמו תלות יתר בהורים, חוסר שקט, אילמות סלקטיבית, התפרצויות כעס או חזרה אובססיבית על פעולות.

הפרעות חרדה אצל ילדים

המושג 'הפרעות חרדה' מגדיר מקרים שבהם תגובת החרדה מתאפיינת בתכיפות ובעוצמה הגוררות מצוקה או משבשות את הפעילויות השגרתית של הילד, ואז עשויה להתעורר חרדה גם במצבים שאין בהם סכנה ממשית.

ילדים הסובלים מחרדה נוטים להגזים בהערכת ההסתברות להתרחשות אירועים שליליים (כגון תאונה או הידבקות במחלה נדירה) וסובלים מדאגה מתמדת. ילדים חרדים מודאגים אף מתסמיני החרדה כשלעצמם, ובייחוד מסימניה הגופניים (כמו קושי לנשום ודופק מואץ). בדרך כלל אין להם דרכי התמודדות יעילות עם הבעיה, הם מתקשים להירגע ונוטים להגיב באופן שעוד מעצים את החרדה, כגון לצאת באמצע מבחן, להיאחז בהוריהם וכדומה.

עם סוגי החרדות הנפוצים נמנים חרדה חברתית, הפרעה כפייתית, הפרעת פאניקה, אגורופוביה, חרדת נטישה ופוסט טראומה בקרב ילדים.

החרדה אצל ילדים צפויה בשלבים מסוימים של ההתפתחות. דבר רגיל אצל ילדים בריאים מגיל שמונה חודשים ועד לגיל הגן המבטאים סימני מצוקה וחרדה בעת פרידה מההורים או פחדים זמניים מחושך, מבעלי חיים או מזרים. חרדת נטישה ופוביה פשוטה נפוצות בגילאים 9-6; הפרעת חרדה מוכללת והפרעת חרדה חברתית שכיחות יותר בגילאי הביניים ובתקופת ההתבגרות. הלאה בתקופת ההתבגרות גם התקפי חרדה ופאניקה הם תופעה מוכרת.

חרדה חברתית

חרדה חברתית היא תופעה שכיחה באמצע שנות העשרה, אך מופיעה גם קודם, והיא עלולה להתמיד בתקופת הבגרות ולעורר בילד נטייה לדיכאון.

היא עשויה להתבטא בפחד מפני סיטואציות חברתיות (כמו הפסקה בבית הספר) או משימות (כמו כתיבת מבחן) וכן מפני הימצאות עם בני אותו גיל או עם מבוגרים. כתוצאה מכך עלולה להיווצר פגיעה בפעילות הקשורה לבית הספר (כמו סירוב לבקר בבית הספר), ביכולת ליצור קשרים עם קבוצת הגיל או בכלל לכונן מערכות יחסים.

הסירוב ללכת לבית הספר שמקורו בחרדה מוכר במיוחד בתקופות של שינוי ומעבר, כמו המעבר מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים או ממנה לבית ספר תיכון, בעיקר בטווח הגילאים 6-5, ו- 11-10, ובד"כ אצל ילדים בעלי רמת משכל ממוצעת ומעלה.

הימנעות מדיבור (אילמות מבחירה) היא תופעה מוכרת בקרב ילדים המתחילים ללמוד בבית הספר, בד"כ בגילאי 8-4, לפעמים אף קודם. התופעה נחשבת לבעייתית כאשר היא נמשכת לפחות חודש אחד. עם זאת הילדים עשויים להיות דברנים ובעלי יכולת תקשורתית גבוהה כאשר הם נמצאים בביתם ובכל מקום שבו הם חשים בנוח.

חרדת נטישה (או חרדת פרידה)

ילדים רבים מתקשים להיפרד מהוריהם וחשים בנוח יותר בחיק המשפחה. בגיל הרך מדובר בתופעה נורמלית, שאז סביר שילד יחוש חרדה כאשר הורה יוצא מטווח הראייה שלו. גם תגובת בכי של ילד הנשאר במעון יום או בגן היא תופעה שכיחה, החולפת כאשר הילד מתחיל להתאקלם במקום החדש.

בד"כ ילדים בגיל 4 כבר מסוגלים להיפרד מהוריהם, ולא – הילד עלול לחוות חרדה קיצונית בהיותו רחוק מהבית או מההורים או מהמטפלים בו ומגיב ברצון מופרז לדבוק ביקיריו. געגועים עזים הביתה ולהורים וחששות יתר לשלומם הם תסמינים מוכרים במצב כזה.

כתוצאה מכך עלול הילד החרד להימנע מללכת למקומות שונים לבדו, לדרוש להיות עם ההורה בכל מקום, לדרוש שמישהו יהיה איתו בלכתו לישון או להופיע בחדר השינה של ההורים במשך הלילה, וכן להתעורר מחלום בלהות שבו חווה פרידה מיקיריו. במצבי פרידה הילדים החרדים נוטים להתלונן על מחושים שונים או מגיבים בבכי, בתחנונים ובכעס ומתקשים להירגע.  מצב כזה מקשה מאוד על התפקוד התקין והשגרתי של הילד ושל בני משפחתו.

הפרעה כפייתית

הפרעה זו מתבטאת במחשבות טורדניות חוזרות ונשנות הגורמות תחושה לא נעימה כמו פחד, גועל או בושה, גם כשהילד מרגיש שזו מחשבה לא סבירה. במקרים רבים מחשבות כאלה קשורות בפחד מלכלוך, זיהום או חיידקים, פחד מלפעול באלימות ודאגת יתר לביצוע מושלם, לדייקנות ולסדר.

הילד נשאב למעגליות מקצינה של פעולות המבוצעות לפי חוקים נוקשים ובלתי הגיוניים, הצורכות יותר ויותר זמן ופוגעות בתפקוד היומיומי. לפעמים גם בני המשפחה מושפעים מהטקסים שהילד מנהיג עד כדי שיבוש שגרת החיים המשפחתית.

הפרעת פאניקה

התקף פאניקה מתבטא בהתפרצויות פתע חריפות של פחד ממשי או של תחושת מצוקה, שבד"כ נמשכות כמה דקות ושוככות מעצמן, ויש להן כמה תסמינים גופניים כמו תחושת סכנה או אבדן חריפה, דופק לב מואץ, הזעה, רעידות, קוצר נשימה, תחושת חנק, כאבי בטן או בחזה ועוד. בד"כ ההתקף מלווה באמונה של האדם שהסימנים הפיזיים מבשרים משהו נורא העומד להתרגש עליו (למשל, שהוא עומד להשתגע או לקבל התקף לב).

רבים מהילדים הסובלים מהפרעת פאניקה חוששים להגיע למקומות שבהם לא יהיה
מי שיעזור להם בעת הצורך או נמנעים מלעשות דברים שאולי יגרמו להתקף החרדה, ומובן שהדבר מפריע לתפקודם. הגיל השכיח בהפרעה זו הוא שנות העשרים המוקדמות, אך אפשר שגם בגיל ההתבגרות, והתופעה אינה שכיחה בקרב ילדים קטנים.

הפרעה פוסט-טראומתית

ילדים שעבר עליהם אירוע טראומתי (שהייתה בו סכנת חיים ועורר אימה, כתאונה, תקיפה אלימה, אירוע טרור ועוד) עלולים לפתח הפרעה פוסט-טראומתית, שתבוא לידי ביטוי מיד לאחר האירוע או רק אחרי שבועות ואף חודשים ושנים, כאשר גירויים בסביבה מעלים בתודעתם את הטראומה שחוו. ילדים בעלי הפרעה כזו נוטים לסבול ממחשבות טורדניות על האירוע, מפחד מחושך, מחלומות זוועה, מסיוטי לילה ומהפרעות שינה.

לפני גיל חמש-שש ילדים עלולים לחוות גם חרדות שאינן קשורות ישירות לטראומה, כפחד ממפלצות, ממחבלים, ממוות וכדומה. בעקבות חוויית טראומה, אצל ילדים וגם אצל מתבגרים, עלולה להופיע חרדת נטישה ולהתעורר תופעות כמתח ועצבנות, תוקפנות, הסתגרות והתרחקות מאנשים, הדחקת האירוע כדי להימנע מחוויית הכאב בשנית, וכמו כן קשיים בריכוז ובזיכרון.

פוביה פשוטה

פוביה היא תופעה של פחד שורשי עמוק מאובייקט או ממצב מסוים. פוביות רבות שכיחות בתקופת הילדות ונעלמות במרוצת הזמן, אך יש מקום לאבחון פסיכיאטרי אם הפחד מתמיד שישה חודשים לפחות ומפריע לילד בחיי השגרה. לדוגמה, ילד המסרב לשחק מחוץ לבית מחשש שייתקל בכלב. הגורמים הנפוצים לפוביה בילדות הם בעלי חיים, סופה, גבהים, מים, דם, חשכה, טיפולים רפואיים ועוד.

הפרעת חרדה מוכללת

הפרעה מסוג זה משפיעה בד"כ על גילאים 11-6 ומאופיינת בחששות מתמידים בקשר למכלול תחומים בחיים, כגון שמא יקרה משהו רע לילד החרד או לאהוביו (מחלות, פיגועים, תאונות), בקשר לציונים, להישגיות בספורט, לדייקנות, לעניינים משפחתיים, חרדות מפני אסונות טבע ועוד.

הפרעה זו תוקפת ילדים הנוטים לדרוש מעצמם הרבה ושואפים לשלמות. לעתים הם מבצעים משימות בכפייתיות וזקוקים לאישורים וחיזוקים בלתי פוסקים מאחרים.

טיפול בחרדה

מחקרים העלו כי היווצרות הפרעות חרדה קשורה לא רק לאירועי חיים ולגורמי אישיות אלא גם לתהליכים כימיים במוח ולנתונים גנטיים.

בעיות חרדה שאינן מטופלות עלולות לגרום סבל רב ומתמשך ולגרור בעיות נוספות כגון בידוד חברתי, פגיעה בלימודים, דימוי עצמי נמוך, הפרעות תקשורת ודיכאון. פתרונות טיפוליים מצויים במישור הפסיכולוגי ובמישור התרופתי.

ההתערבות הפסיכולוגית מיושמת בפגישות אישיות או קבוצתיות ומכוונת להכשיר את הילדים לזהות סימנים מוקדמים של החרדה ולרכוש מיומנויות להרגעה עצמית ולהתמודדות יעילה עם מצבי החרדה על היבטיהם השונים: הגופניים, המחשבתיים, הרגשיים וההתנהגותיים.

תהליך כזה נמשך בד"כ חודשים ספורים, והגם שאינו מבטיח לבטל את החרדה, הוא תורם לריסונה ומאפשר לילד לשלוט בה. חשובה השתתפות ההורים בדרכים טיפוליות אלה. טיפול נוסף אפשרי הינו טיפול של קלינאי תקשורת, אשר מטפל בבעיות התקשורת של הילדים ובכך יכול לסייע לילד להשתלב בחברה ולהצליח בלימודים.

אפשרי גם טיפול תרופתי בחרדה, בד"כ בתרופות ממשפחת 'חוסמי קליטת סרוטונין' (SSRI), שאינן ממכרות ומיוחסות להן פחות תופעות לוואי מלתרופות אחרות. השפעתן ארוכת טווח ומתחילה כעבור שבועיים עד חודש מתחילת השימוש, האמור להימשך לפחות חצי שנה. לפעמים ניתנות גם תרופות הרגעה, ואלה משפיעות במהירות, אך רק לשעות ספורות (למשל וליום או אלפראזולם) ועלולות לגרום להתמכרות, ולכן הן השימוש בהן בילדים מוגבל.

אחד הטיפולים היעילים בחרדה חברתית בקרב צעירים הוא טיפול קבוצתי התנהגותי קוגניטיבי, שמסייע לבני הנוער להתמודד יחד עם הקשיים והאתגרים. שיטת טיפול נוספת היא טיפול בהצפה, המבוססת על חשיפת הילד לגורם החרדה והתמודדות מולו.

סיוום חאייק
סיוום חאייק

עובדת סוציאלית קלינית, טיפול רגשי במתבגרים ומבוגרים. הורים ומתבגרים, הדרכות הורים וטיפולים דיאדיים. יסיון רב בתחום בריאות הנפש ושיקום, ליווי משפחות ויחידים. קליניקה במרכז תל אביב ובצפון הישן תל אביב, מקבלת גם בזום