מה לעשות כשבני נוער סובלים מבעיות חברתיות?

מה אתם יכולים לעשות כהורים אם יש לכם מתבגר שנראה נאבק עם מצבים חברתיים? ובכן, קיימות מספר שיטות התמודדות. בחלק מהמקרים, המתבגר מתמודד עם אתגרים חברתיים בגיל מוקדם למדי, עד לנקודה שבה ההורים או יועצי בית הספר צריכים להתערב ולסייע.

קיימות שיטות רבות לסייע למתבגר ללמוד כישורים בין אישיים: הוראה ישירה, קבוצות אימון לכישורים חברתיים, ייעוץ להערכת תסמיני שינויים התפתחותיים וטיפול בבעיות חרם או בידוד. כל סיוע אותו יקבלו המתבגרים המתמודדים עם מצבים אלו, ישפיע עליהם באופן חיובי במהלך התבגרותם וישמש אותם לטווח הארוך.

זיהוי הסימנים העדינים

בתרחיש אחר, המתבגר נראה תמיד שקט או מתנהג באופן חריג, אך באופן כללי הוא נראה מאושר למדי בגיל ההתבגרות. אולי אין לו חברים או תחביבים מיוחדים, אך הוא אינו נראה נבוך ולכן לא מתעוררים שום "דגלים אדומים" והוא אינו מקבל טיפול התערבותי.

לעתים נראה שהתנהגות חברתית של המתבגר אינה אלא התבגרות מאוחרת, וההורים מניחים שהוא יצא מתוך "הקונכייה" שלו בזמנו החופשי. אך בטווח הגילאים 16-19, כשנראה פתאום ברור שהמתבגר "מפגר" די מאחור בחיים החברתיים, נשאלת שוב השאלה: מה אתם יכולים לעשות כהורים על מנת לסייע לו?

ראשית, לא נכשלתם כהורים רק בגלל שלא התערבתם מוקדם יותר

הורים מבקשים את הטוב ביותר לילדיהם. הם יכולים גם להרגיש אשמים אם ילדיהם עוברים תקופה קשה. אך אם המתבגר חווה בעיות חברתיות, אל להורים להיות קשים מדי עם עצמם. העובדה היא שחלק מהמתבגרים פשוט ביישנים או מגושמים מדי, ובמקרים אלו אין באמת הרבה מה לעשות. זה פשוט המזג והאופי שלהם.

על ההורים לסייע למתבגר להפוך להיות אדם בטוח בעצמו, חברותי ותקשורתי. בשלב זה של החיים, ההורים יכולים להציע למתבגר תמיכה מהצד בכל הנוגע לשינוי ופיתוח כישורים חברתיים, עד שהוא מסגל ביטחון עצמי להתנהל באופן בטוח יותר במצבים חברתיים.

שנית, כשמדובר במתבגרים, ההורים אינם צריכים להיות אלופים בהתפתחות חברתית

הרי המתבגרים הופכים להיות כמעט מבוגרים, ובקרוב הם עשויים ללכת לאוניברסיטה ולחיות בכוחות עצמם. ההורים יכולים לסייע להם להפנים התנהגות חברתית בעייתית ולהציע כלים לשינוי, באמצעות השתתפות בקבוצות אימון לכישורים חברתיים או טיפול פסיכולוגי.

ילד בן עשרה אולי לא יאהב את זה, אך הוא עדיין מעריך את הרצון של ההורים לסייע לו ולתרום לשיפור. מומלץ גם להניח למתבגר להחליט בעצמו על אופן העבודה על הנושאים החברתיים המעסיקים אותו.

מתבגרים מתמודדים באופנים ייחודיים

למרות שהורים עשויים להתקשות לשבת בחיבוק ידיים, עליהם להניח למתבגר למצוא בעצמו את הזמנים בהם הוא מתרועע עם חברים, בזמנו החופשי.

מתבגרים בגילאי תיכון הסובלים מבעיות חברתיות זקוקים לאומץ לבצע שינויים, כך שהם זקוקים למעט תמיכה מהמבוגרים כדי להרגיש אחרת. זה המקום בו על ההורים להציע את התמיכה.

אחד הדברים החשובים ביותר אותם יכול הורה לעשות הוא להיות תומך ואוהב

אם המתבגר חסר ביטחון ומתקשה במצבים חברתיים, זה עוזר אם הוא יכול לפחות להרגיש שהוריו מקבלים אותו כפי שהוא. אפילו בגיל 17, מתבגרים שונאים את התחושה שהוריהם אינם מעריכים אותם כראוי, ולכן על ההורים להפגין הכלה ולהראות להם שהם מקבלים אותם כמו שהם, ושגם אם ישתנו, הם עדיין יאהבו אותם.

המתבגרים צריכים לקבל מההורים את הרושם שהם מרוצים מהם, גם אם חייהם החברתיים אינם מוצלחים. אך יש להבחין בין בעיות חברתיות אמיתיות לבין הפרעות נפשיות. לדוגמא, אין שום דבר רע בפיתוח תחביבים ייחודיים, התנהגות מופנמת מעט, העדפה לבלות לבד או חוש הומור מוזר.

אלא שאם התנהגויות אלו הופכות להיות התנהגויות שאינן נורמטיביות או לא חוקיות, על ההורים לנקוט בעמדה ברורה ולהפנות את המתבגר לקבלת טיפול מקצועי.

תמיכה הורית נכונה יכולה להיות מסובכת, אך היא ניתנת לביצוע

חשוב שההורים יבינו שהמתבגר אינו יכול להיות מושלם כל הזמן, כפי שהם עצמם אינם יכולים להיות מושלמים כל הזמן. לא ניתן להימנע מטעויות כגון הבעת ביקורת גלויה, הטפת מוסר או השוואתם לבני נוער מוצלחים יותר, אך פעילות מזיקות יותר מצד ההורים עשויות לעורר את חוסר הביטחון של המתבגר.

מציאת האיזון עשויה להיות משימה מורכבת במיוחד אם המתבגר ביישן, חסר ביטחון סובל מהפרעת אישיות, או רגיש במיוחד לביקורת, ומקובע על הסברה שהוריו אינם מקבלים אותו כפי שהוא. אלא שאם ההורים יהיו עקביים ונחושים בניסיונותיהם לסייע למתבגר, בסופו של דבר הביטחון העצמי שלו ישתפר.

אפשר דוגמאות?

אם ההורים עושים משהו פשוט כמו להחמיא על חולצה חדשה שהוא קנה, המתבגר עלול לפרש את הדברים באופן שגוי: "אה, אז הם חשבו שכל החולצות האחרות שלי לא היו טובות מספיק".

אם ההורים משמיעים הערה כגון: "אז מה אתה והחברים שלך מתכננים לעשות הערב?" המתבגר עשוי לשמוע: "אנחנו צופים על כל מהלך שלך ומטיחים בפניך שאין לך תכניות חברתיות לסוף השבוע".

ההורים צריכים להבין שאינם יכולים לנצח כל הזמן, אך אם הם מקפידים רוב הזמן על אווירה מכילה ומקבלת, המאמצים ישתלמו בטווח הארוך.