תרופות פסיכיאטריות: מהם תסמיני הגמילה?

גמילה מתרופות פסיכיאטריותאנשים רבים משתמשים כיום בתרופות פסיכיאטריות לטיפול בתופעות נפשיות שונות ברמות בינוניות עד מורכבות. התרופות ניתנות אך ורק במרשם רופא, כשמרביתן נקבעות על ידי פסיכיאטר לאחר תהליך של אבחון ובדיקה, וחלקן נקבעות על ידי רופא המשפחה.

יש להכיר בתופעות הלוואי האפשריות של תרופות אלו, שאחת מהן היא התמכרות, שלעתים מתבטאת בהתמכרות פסיכולוגית או פיזיולוגית. הסובלים מהתמכרות פיזיולוגית מפתחים תלות רבה מאד בתרופה, כשהצורך שלהם במנות הולך וגדל. גם תהליך הגמילה מהתרופה כרוך בתסמיני גמילה עימם יש להתמודד.

מעגל הקסמים של ההתמכרות לתרופות פסיכיאטריות

בניגוד לגמילה מסמים מכל סוג שהוא, צריכת התרופות הפסיכיאטריות החלה בעקבות בעיה מסוימת ובאישורו ובהמלצתו של הרופא. הבעייתיות בשימוש בתרופות הפסיכיאטריות היא העובדה שלא תמיד קל לרופא לדעת מתי בדיוק אפשר להפסיק את התרופה ומתי המשך צריכתה עשוי לגרום לו נזק במקום תועלת.

מספר סוגי תרופות פסיכיאטריות, כגון תרופות פסיכואקטיביות, כרוכות בסיכון לתלות רבה בהן, העשויה להתפתח בקלות ובמהירות, כשהסיבה לתלות נעוצה בכך שעם הפסקת התרופה חוזרים הסימפטומים, שבגינם קיבלו את המרשם.

לעומתן, תרופות נוגדות חרדה ידועות כממכרות ויוצרות עם הזמן סבילות ותסמיני גמילה בשעה שמספיקים את השימוש בהן. תרופות אלו עשויות להיות בעייתיות במקרים בהם מקבל המטופל מינון מסוים, שעם הזמן איננו מספיק לו, מה שמצריך העלאה במינון ובהמשך מוביל אף להתמכרות.

ההיבטים הנפשיים של תהליך הגמילה

גמילה מתרופות פסיכיאטריות היא תהליך שאינו פשוט. הפסקת השימוש בהן מלווה בתופעות לוואי שונות, כשבמקביל גם שיבת התסמינים.

כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות המטפלות, בין היתר, בהפרעות שינה, הפסקת השימוש בהן עשויה להיות מלווה עם בעיות בדפוסי השינה. כשמדובר בתרופות מייצבות מצב רוח, הפסקתן עשויה להיות מלווה במצבים של מאניה דיפרסיה ובאופן כללי תחושת חרדה, דיכאון ושינויים במצבי הרוח.

תהליך הגמילה הוא תהליך מורכב שכן החווים אותו נדרשים להתמודד עם שני מצבים: ההתמכרות לחומרים שבתרופה עצמה וגם למחלת הנפש עצמה, כלומר, לכל הסימפטומים הלא פשוטים המאפיינים אותה.

חשיבות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והרפואית

ההפחתה במינוני התרופות או הפסקתן, מובילה לרוב לעלייה בתסמינים שונים מהם סבל המטופל טרם תחילת השימוש בתרופות, כגון סכיזופרניה, חרדה ודיכאון. מסיבה זו, מחובתו של הרופא המלווה אותו, להתייחס לפרמטרים הרגשיים בתהליך עצמו ולא רק לפרמטרים הפיזיולוגיים.

בנוסף, מומלץ לו גם לקבל סיוע מהסביבה, להצטרף לקבוצות תמיכה ואפילו להיעזר באנשים קרובים, כמו חברים או בני משפחה. מי שאין לו את התמיכה הזו, נוטה לחזור להשתמש בתרופה גם לאחר תהליך גמילה ממושך.

חלק מהמכורים מחליפים את התרופה בסמים אחרים, כמו הירואין למשל (מתאדון או סובוטקס). מסיבה זו בדיוק קיימת חשיבות רבה מאד לליווי צמוד של צוות רפואי, המכיר היטב את המטופל, את מצבו הפסיכיאטרי, מצבו הרגשי ואת יכולתו להתמודד עם תהליך הגמילה וסיכוייו לפתח תסמינים, ההופכים את התהליך למורכב עוד יותר.