תסמונת דה קלרמבו

תסמונת דה קלרמבו ידועה גם כארוטומניה זו היא חלק מקשת של הפרעות נפשיות המאופיינות באשליות. אשליה מוגדרת כעיוות בתפיסה החושית או האמונה כי התנהגות מסוימת מצביעה על דברים או רגשות מסוימים כאשר למעשה היא לא.

כיצד התסמונת באה לידי ביטוי?

התסמונת תוארה לראשונה על ידי היפוקרטס וגלן, אך הוזכרה בספרות הפסיכיאטרית לראשונה בשנת 1623 בחיבור אשר נכתב על ידי ג'ק פרננד על הפרעה בשם "פרנויה ארוטית".
שמה הנוסף, ניתן לה בשנת 1942 על שם הפסיכיאטר הצרפתי ג'טן דה קלרמבו אשר פירסם מאמר נרחב על המחלה בשנת 1921.

התסמונת גורמת לאשלייה בה החולה מאמין כי מאוהבים וחושקים בו. לרוב הבן אדם אשר כביכול "יחשוק" בחולה יהיה בעל מעמד חברתי רם יותר, נשוי או לא זמין ריגשית. החולה למעשה יצור מערכת יחסים במחשבתו עם האדם בו הוא חושק ויהפוך אותו לאובייקט, חפץ- אותו הוא חייב לקבל, ללא כל קשר לרצונותיו של מושא אהבתו. כל התייחסות ולו הקטנה מצד האובייקט תתפרש על ידי החולה כסימן לאהבה והמשך "פורה" של מערכת היחסים.

ההפרעה נפוצה יותר בקרב אנשים הסובלים מסכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית כמחלת רקע. אחוז הנשים הלוקות בתסמונת הוא גבוה יותר ממספר הגברים. מרבית הנשים הלוקות בהפרעה אינן נמצאות במערכת יחסים זוגית ובמרבית המקרים הם אינם מחזיקות בעבודה קבועה. ממחקרים קרימונולוגים נמצא כי מספר לא מבוטל של גברים גם כן סובלים מן הבעיה דבר הגורם להם לביצוע עבירות פליליות קשות.

שכיחות המחלה היא אינה גבוהה הן בקרב חולים פסיכיאטרים והן בקרב האוכלוסייה הכללית. בשל העובדה כי התסמונת אינה נפוצה, לא קיימים נתונים סטטיסטים מספקים על הארעות ושכיחות התסמונת, אך ההערכה כללית היא כי היא משפיעה על כ-0.3% אחוז מכלל האוכלוסיה.

גורמים לתסמונת דה קלרמבו

למרות שקיימים תאורי מקרה רבים על אנשים הסובלים מארוטומניה, הגורמים למצב אינם ידועים בצורה ברורה. בוצעו מספר מחקרים שהדגימו פתולוגיות באיזורים במוח אשר כפי הנראה קיימות באנשים הסובלים מן המחלה, בנוסף ניתנו הסברים פסיכולוגים להתפחות הבעיה כגון הפרעות פסיכיאטריות בבני משפחה נוספים, אך אף אחד מההסברים לא הוביל ליצירת תאוריה מדויקת המסבירה את המצב. תאוריה נוספת טוענת כי ארוטומניה היא למעשה תת קבוצה של סכיזופרניה , ונובעת מחוסר איזון של חומרים מסוימים בגוף כגון דופאמין וסרטונין.

תסמינים ותמונה קלינית:

לרוב האשלייה תחל בגילוי חיבה ואהדה כלפי האובייקט הרצוי, במטרה להתקרב אליו. לרוב תוך זמן קצר הרגשות והמעשים יצאו מכלל שליטה. החולה לעיתים קרובות יחל לעקוב אחרי הקורבן, להתקשר טלפונית או לשלוח מכתבים ודואר אלקטרוני. כאשר קיימת התעלמות מצד האובייקט אליו קיימת האובססיה הדבר יוביל לתגובות כגון כעס, תסכול, זעם ואף אלימות.

חשוב להבין כי התעלמות מצד מושא האהבה מתפרשת בעייני הארוטומן כדרך להראות בה הוא למעשה חושק בחולה ובתשומת ליבו. במקרים קיצוניים החולה מגיע למצב פסיכוטי בו הוא אינו מבחין סופית מהי המציאות ומה דמיון. במקרים רבים יש צורך במעורבות משטרתית לצורך מניעת נזק ממשי למושא האהבה.

אבחון וטיפול בתסמונת דה קלרמבו

כדי לאבחן בעיה זו יש צורך בראיון אצל פסיכיאטר ותשאול פסיכיאטרי מעמיק, לעיתים נדירות הסינדרום יכול להופיע כתוצאה מבעיה גופנית, כגון גידולים באיזורים מסוימים במוח ולכן יהיה צורך בביצוע בדיקות הדמיה כגון MRI או CT . הטיפול הוא לרוב מסובך ודורש שילוב של טיפול פסיכולוגי בשילוב עם מתן תרופות אנטי-פסיכוטיות.