תסביך אלקטרה

תסביך אלקטרההמונח תסביך אלקטרה נקשר אמנם לתיאוריה של פרוייד, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, אבל מי שטבע את המונח הוא דווקא פסיכולוג גדול אחר – קארל יונג. מקובל לראות את התופעה של תסביך אלקטרה בתור ההיבט הנשי של תסביך אדיפוס, שאותו פיתח פרוייד לעומק, אם כי פרוייד עצמו הודה שתיאוריית אלקטרה איננה שלמה כפי שהיה רוצה.

קינאה של בת באביה

המקור של תסביך אלקטרה נעוץ במה שכונה על ידי פרוייד "קנאת פין". למעשה, חלק גדול מהתיאוריה של התפתחות הנפש על פי פרוייד נעוצה בליבידו האנושי, באזורי העונג הגופני (שהם הרבה יותר מאשר איברי המין) ובמרדף האנושי להרבות את העונג ולהתרחק מכאב.

לפני שנרחיב מעט על קנאת הפין של הילדה, חשוב לציין שכיום מעטים בלבד משתמשים במונח זה כפי שהוא, והביקורות לגביו רבות.

התרחקות מהאם

כפי שתסביך אדיפוס מייצג תהליך שבו הילד הבן הקטן שואף להתחבר עם אימו והוא רואה באביו מתחרה פוטנציאלי חזק ומאיים, כך נוהגת גם הבת, הילדה הקטנה. בשלב מסוים, שפרוייד כינה אותו השלב הפאלי (בסביבות גיל 4-5), מתחילה הבת לפתח כעס כלפי האם.

תינוק כתחליף

בנקודה זו, כך טען פרוייד, קורה דבר מעניין. בשלב מסוים מבינה הילדה (ברובד של התת מודע) שלעולם לא יהיה לה איבר מין כמו של הילדים הבנים. את מקום הכעס על האם תופס הרצון לניהול קשר קרוב עם האב, כדרך איש לאישתו. טמון כאן רעיון התת מודע שהתינוק שייולד יהווה תחליף ראוי לעובדה שהיא פגומה, מסורסת.

תהליך של הזדהות

בסופו של דבר, כאשר הילדה גדלה, בדרך כלל עוד לפני גיל 6, מתחילה הילדה הקטנה לעבור תהליך של הזדהות עם האם. כפי שהילדים הבנים ששאפו בגיל צעיר להיפטר מן האב, והחליפו את שאיפתם זו ברצון להידמות לאב הגדול והחזק, כך נוהגת גם הילדה. תהליך זה של הזדהות מכונה לעיתים גם "עידון". משמעותו של אותו עידון, בפסיכולוגיה של פרוייד, היא החלפתו של דחף שלילי או הרסני, בתצורה חיובית יותר של ביטוי חיצוני.

למעשה, על פי פרוייד במשך כל החיים האנושיים כולנו מתמודדים עם סיר לחץ תת מודע, עם הפחד מפני המוות, ועם חרדות ונוירוזות שעומדות בפני נקודת רתיחה. מי שאינו מסוגל לעמוד בלחצים הגדולים, במאבק שבין ה"איד" לבין ה"אגו", יהפוך לנוירוטי. מצד שני, מי שיצליח לבטא את עצמו בצורה מעודנת, כלומר יבטא את המשאלות הכמוסות שלו בדרך חיובית, הן מן הבחינה האישית והן מן הבחינה החברתית, יהיה לאדם יציב ובריא בנפשו.

נוירוזות והיסטריה

בתקופתו של פרוייד רווחה האמונה בהפרעות רגשיות נשיות ייחודיות לנשים. תופעת הנשים ההיסטריות, נחשבה לבעיה שנובעת מהרחם, ולכן שמדובר בבעיה נשית מובהקת. נוירוזות נשיות רבות שהתפרצו במהלך החיים הבוגרים נחשבו לכאלה שנובעות מבעיות בשלבים המוקדמים של הילדות, ובין היתר מפתרון אישי לא תקין של תסביך אלקטרה. ילדה שלא הצליחה לעבור מן השאיפה הנסתרת לסלק את אימה כדי לזכות באביה, לא יכלה להפוך לאישה בוגרת ובריאה מבחינה נפשית.

לפני סיום, נשוב ונדגיש שחלק מהרעיונות של פרוייד נחשבים כיום למיושנים, ולכל הפחות לכאלה שאין די הוכחות לקיומן. תסביך אלקטרה, כפי שהוא, ככל הנראה איננו מתקיים, אבל עם זאת תהליכים אחרים, שעיקרם תהליכי הזדהות של הילד עם הוריו בהחלט מתקיימים ויש להם גם ערך חשוב מבחינה פסיכולוגית וחברתית כאחד.