קלאוסטרופוביה

קלאוסטרופוביה הינה הפרעה נפשית מקבוצת הפרעות החרדה, ובאופן ספציפי יותר- מקבוצת הפוביות, קלאוסטרופוביהכלומר הפחדים הספציפיים מאלמנטים ברורים ומוכרים. למרות שהשימוש במונח קלאוסטרופוביה נפוץ בפי אנשים רבים ("לא אוהב מעליות, יש לי קלאוסטרופוביה"), קלאוסטרופוביה של ממש מאובחנת רק כאשר החרדה פוגעת באופן ממשי באיכות חייו של האדם. אם אדם כל כך מפחד שהוא נמנע מלעשות דברים, מאבד הזדמנויות וכד', אזי תאובחן ההפרעה.

מהי קלאוסטרופוביה

באופן כללי, קלאוסטרופוביה הינה פחד ממקומות סגורים. הפחד הזה יכול להתבטא במגוון רחב של אפשרויות. ישנם אנשים שיפחדו ממקומות מסויימים כגון מעליות, חדרים צפופים, אוטובוס או טיסה, עמידה בתור צפוף, ישיבה במקלט או בחדר סגור וכד'. אצל אחרים, הפחד יהיה מוכלל יותר ויכלול כל מקום בו יש תחושה של צפיפות, מחנק והעדר מרחב.

הפחד הוא בדרך כלל מאפשרות של התעלפות, מחנק, או חוסר יכולת לברוח מהמקום בו אני נמצא. כמובן, שככל שהקלסטרופוביה רחבה יותר וכוללת יותר אלמנטים המעוררים חרדה, כך ההפרעה קשה יותר, וגורמת יותר מצוקה וקושי בהסתגלות.

סימפטומים

הסימפטומים המופיעים בקלאוסטרופוביה הם סימפטומים של חרדה, ולעיתים אפילו של התקפי חרדה. האדם הנחשף למקום סגור מרגיש שהוא עומד להתעלף או למות, ועולה בו פחד. גם אם האדם יודע שהוא במקום בטוח, המחשבה הזו אינה מספיק חזקה ויציבה על מנת להרגיע אותו. הגוף מגיב בפעילות יתר של המערכת הסימפטטית ובניהם –  הזעת יתר, דפיקות לב מואצות, רעד, ולעיתים אפילו שחרור של הסוגרים (כך שהאדם עשוי להרטיב או ללכלך את עצמו).

לאחר מכן, האדם יעשה כל שביכולתו כדי להמנע מלהגיע עוד פעם לאותה סיטואציה מפחידה. קלאוסטרופובים ימנעו ממקומות סגורים, הם עשויים לעלות עשרות קומות ברגל- רק כדי לא להכנס למעלית, ללכת ברגל רק כדי לא לשבת באוטובוס או במונית. וכן הלאה. כמובן שדפוסי המנעות אלה עשויים להוביל לפגיעה משמעותית ביכולתם לנהל חיים נורמאליים, תקינים ומספקים.

גורמים לקלאוסטרופוביה

כמו במרבית ההפרעות הנפשיות, קשה לתאר באופן מדוייק מה גורם לאדם ללקות בהפרעת חרדה מסוג זה או אחר. יש מקרים בהם הקלסטרופוביה היא גנטית (או נלמדת בחיקוי מההורים). במקרים אחרים, ידועה טראומה כלשהי אשר יצרה את הפחד בראשיתו (למשל- חוויה של כליאה, או של התקעות במקום סגור בתחושת מחנק).

אך ברוב המקרים, אנשים מגיעים לטיפול בקלסטרופוביה שמקורה אינו ידוע. חלקם חוו התקף חרדה כאשר היו במקום סגור, וחלקם רק חושש מכך שיתקלו במצב מעין זה. בכל מקרה, הסימפטומים של ההפרעה דומים, וגם הטיפול נשען על אותם עקרונות.

טיפול

גישות פסיכולוגיות שונות יפנו בצורה שונה לטיפול בקלאוסטרופוביה. הגישות הדינמיות, למשל, ינסו למצוא את השורש של הפחד. אולי אירוע כלשהו בהיסטוריה של המטופל שגורם לו לחוש חרדה כה גדולה בסיטואציות של מקום סגור. יחד עם זאת, כיום מקובל להאמין שהטיפול היעיל ביותר (וגם הקצר והממוקד ביותר) בפוביות, הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

העיקרון העומד מאחורי טיפול זה, הוא שהאדם מחזיק מחשבות שאינן הגיוניות, אשר משפיעות גם על התנהגותו. בשלב הראשון, מלמדים את המטופל טכניקות של הרגעה. לאחר מכן, חושפים לאט לאט את המחשבות החוזרות והמגבילות (למשל- "מטוס יכול להתרסק") ומכניסים אותם לפרופורציות מתאימות.

לבסוף, האדם נחשף באופן מבוקר והדרגתי, בתמיכתו של המטפל, לסיטואציות שמפחידות אותו. כך הוא לומד בפועל שניתן להתמודד עם רמת החרדה הגבוהה (בדרך כלל אנשים עם פוביות לא נמצאים מספיק זמן במקום המפחיד על מנת שרמת החרדה תרד, ובחשיפה מעין זאת יש הזדמנות ראשונה לחוש את ירידת החרדה).