פרקינסון

פרקינסון מוגדרת כמחלה נוירולוגית אשר פוגעת במערכת בקרת התנועה במוח וגורמת להאטה בקצב התנועה של החולים במחלה, וכן לתנועות בלתי רצוניות בזמן מנוחה (רעד). סממנים שכיחים לא פחות של מחלת פרקינסון הם שרירים נוקשים וחוסר יציבות. רוב החולים לוקים בפרקינסון בסביבות גיל 60, אם כי מחלת פרקינסון עלולה להופיע  גם בשנות ה-20 בגלל ליקוי גנטי בגן האחראי על ייצור חלבון פרקין.

גורמים למחלת פרקינסון

הגורם העיקרי למחלת פרקינסון הוא הרס הדרגתי של אזור מסוים במוח (SUBSTANTIA NIGRA) אשר אחראי על שליחת מסרים למרכז בקרת התנועה במוח. הרס העצבים באזור הזה מוביל להפרעות בבקרת התנועה.

מחקרים עוד לא גילו מה הסיבה בגללה נפגע אזור ה-SUBSTANTIA NIGRA ומשערים שמדובר בגורמים גנטיים וסביבתיים שיחד אחראיים למחלת פרקינסון.

סימפטומים של מחלת פרקינסון

לרוב, הסימפטומים הראשונים מתבטאים בצד אחד של הגפיים (למשל, רעד ברגל). ככל שחולפות השנים, מחלת פרקינסון מתעצמת בהדרגתיות ופוגעת בגפה הנוספת באותו הצד של הגוף. בהמשך, המחלה משתלטת על הצד השני של הגוף ומופיעות תופעות נוספות כגון בריחת שתן. בגלל הירידה המתמשכת ביכולת המוטורית, השלבים המאוחרים של המחלה מצריכים שימוש בכסא גלגלים.

בנוסף לתסמינים הנפוצים הכוללים רעד בלתי רצוני בשעת מנוחה, איטיות בתנועות רצוניות, שרירים נוקשים וחוסר יציבות, פרקינסון עלולה לגרום לפעילות מוגברת של בלוטות הרוק, עצירות, הזעה מוגברת, איבוד שליטה על מתן שתן, ירידה בעוצמת הקול, תנועות בלתי רצוניות בכף הרגל ואיבוד חוש הריח. גם דיכאון, חרדות והפרעות בשינה הופכים להיות סימפטומים נפוצים המאפיינים את השלבים המאוחרים של המחלה.

בשל ההרס ההדרגתי של תאי ה SUBSTANTIA NIGRA, התגובה לטיפול התרופתי משתנה עם הזמן כך שמינונים גבוהים יותר נדרשים בשלבים המאוחרים יותר של המחלה.

טיפול בפרקינסון

דרכי הטיפול במחלת פרקינסון הן מורכבות ומגוונת ונועדו למנוע את התדרדרות המחלה ולהקל על התסמינים שלה. את הטיפול במחלת פרקינסון יש להתאים לכל חולה על פי מצבו:

פעילות גופנית ודיאטה – בתור התחלה מומלץ לאמץ תפריט תזונה המתאים לחולי פרקינסון (בהתאם לרגישויות המסוימות של החולה) ולאמץ תרגילי התעמלות מתאימים לאימון השרירים על בסיס קבוע כדי לחזק אותם ולמנוע ניוון.

טיפול תרופתי: מאחר שאין אפשרות להעביר דופמין לאזור הספציפי במוח שם הוא חסר (דופמין נספג בדם), ניתנות תרופות פסיכואקטיביות המחקות או מדמות את פעילות הדופמין באופן מלאכותי: DOPAMIN AGONIST, LEVODOPA, SINEMET או DOPICAR. הטיפול התרופתי נמצא כיעיל לטווח הקצר, אך לא חף מבעיות בשימוש לטווח ארוך.

יעילות התרופות פוחתת כשבוחנים את מהלך הטיפול לאורך זמן. לאחר שנים של טיפול תרופתי המינון לא משפיע והעלאת המינון עלולה לגרום ללא מעט תופעות לוואי, ביניהן: בחילות, הקאות, יובש בפה, הזיות, סחרחורות, ירידת לחץ דם, תופעות פסיכיאטריות, פגיעה בכבד.

ניתוח PALLIDOTOMY מתאים כטיפול עבור חולי פרקינסון בני פחות משבעים שטופלו במשך שנים בטיפול התרופתי והגיעו למצב בו מינון גבוה של תרופות לא משפיע עליהם יותר, או שיוצר תופעות לוואי קשות.

ניתוח מוח THALAMOTOMY מתאים לטיפול בחולי פרקינסון הסובלים מרעד, שרירים נוקשים וסימפטומים אשר נובעים משימוש במינונים גבוהים של לבודופה. מדובר בניתוח עם סיכון גבוה לפגיעה באזורים אחרים של המוח.

השתלת אלקטרודה במוח אשר דואגת לספק גירוי חשמלי קבוע בתדירות גבוהה לאזורים ספציפיים במוח אשר אחראיים על קבוצות שרירים הפועלים באופן לא רצוני. האלקטרודה גורמת להשתקתם של האזורים הללו. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית.

השתלת תאי עצב – מדובר בשיטה מתקדמת ומבטיחה אשר נמצאת בשלבי ניסיון. במסגרת הניתוח הזה נלקחים תאי עצב מאזור ה – SUBSTANTIA NIGRA של עוברים ומושתלים למוחו של חולה פרקינסון. השיטה הזו נועדה להחזיר לחולה את היכולת לייצר דופמין בכוחות עצמו.