פסיכולוגיה קלינית

פסיכולוגיה קלינית היא ענף שעוסק בהבנה של בעיות וקשיים נפשיים ובפתרונם, דרך הפן האקדמי, הכולל מחקר מדעי העוסק בתיאור, חיפוש מקורן של ההפרעות, ניסיון להסבירן ובחינה של שיטות טיפול שונות. וכן  בפן התעסוקתי- קליני, הכולל התחום אבחון, הערכה וטיפול פסיכולוגי.

ראשית נסביר מהי פסיכולוגיה: פסיכולוגיה היא תחום העוסק בנפש האדם.  בפסיכולוגיה מספר תחומים עיקריים וביניהם פסיכולוגיה התפתחותית- העוסקת בהתפתחות הילד בשנותיו הראשונות, פסיכולוגיה חינוכית- העוסקת בתחומים הקשורים לחינוך ולבית הספר ופסיכולוגיה ארגונית- העוסקת בפסיכולוגיה המתקיימת בתוך ארגון או עסק.

למעשה, הפסיכולוגיה הקלינית היא התחום המוכר יותר לציבור הרחב וה"אבטיפוס" המצטייר בעיניינו כאשר אנחנו חושבים על פסיכולוג.

הכשרת הפסיכולוג הקליני

הכשרת הפסיכולוג בארץ מתחילה בתואר ראשון של לימודי פסיכולוגיה, ללא התמקדות בתחום הקליני. הסטודנטים לומדים תיאוריות קלאסיות ומודרניות להסבר מבנה האישיות, ההתפתחות הנפשית, תהליכים קוגניטיביים ופיזיולוגיים ופסיכופתלוגיה.

לאחר מיון קפדני, מתקבלים סטודנטים לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, או בפסיכולוגיה קלינית של הילד, במהלכו מקבלים הכשרה ספציפית בתחום האבחון והטיפול. מתום הלימודים, נדרשים הפסיכולוגים להתמחות במשך 4 שנים במרפאה ובמחלקה פסיכיאטרית, ולאחר תקופה זו עליהם לעמוד במבחן התמחות, על מנת לקבל את התואר "פסיכולוג קליני מומחה".

אבחון

על פי החוק במדינת ישראל, בעלי המקצוע היחידים הרשאיים לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף הם פסיכולוגים. בדרך כלל כאשר אדם פונה לטיפול, הוא מסוגל לתאר את מצוקותיו, ויש צורך בהערכה קלינית בלבד. במקרים מורכבים יותר, יש צורך בעריכת אבחון מקיף. האבחון מורכב מסדרת מבחנים קוגנטיביים ורגשיים- השלכתיים, אותם מעביר הפסיכולוג ומנתח.

טיפול

הטיפול הפסיכותרפויותי הוא חלק הארי בעבודתם של רב הפסיכולוגים הקלינים. הפונים לטיפול פסיכולוגי מגיעים מכל שכבות האוכלוסיה- ילדים, מתבגרים, מבוגרים וקשישים. התלונות גם הן מגוונות, החל בהפרעות קשות המאובחנות גם באופן פסיכיאטרי (כגון דיכאון, הפרעה דו- קוטבית, הפרעות חרדה וסכיזופרניה), דרך מצוקות הפוגעות בתפקוד היומיומי (כגון הפרעות התנהגות, אבל מתמשך ופוסט- טראומה), וכלה בקשיים והתמודדויות יומיומיות ולעיתים רצון להכיר את עצמנו טוב יותר.

הפנייה לטיפול נעשית בדרך כלל ביוזמה של הפרט או של משפחתו, אך לעיתים גם רופא משפחה או בעל מקצוע אחר, עשוי להמליץ על טיפול פסיכולוגי לשם התמודדות טובה יותר עם בעיות. לעיתים, במקרים שבהם אחד מבני המשפחה חולה במחלת נפש,  ככל הנראה גם משפחתו של המטופל תזדקק לטיפול פסיכולוגי, זאת בשל הקושי בהתמודדות הנפשית עם מחלת נפש במשפחה.

קיימות מספר התמחויות עיקריות, או גישות טיפוליות, כאשר רב הפסיכולוגים הקלינים מתמחים בחלקן, או מערבים עקרונות שונים מתוך הגישות בהתאם למטופל הפונה אליהם. התחומים הנפוצים ביותר הינם:

  • הטיפול הפסיכודינמי- טיפול שנעשה בעיקר דרך שיחה, ניסיון להבין את עולמו הלא-מודע של המטופל, ולעזור לו לעבד תכנים שהודחקו ולא טופלו במשך השנים.
  • טיפול קוגניטיבי- התנהגותי – תחום נוסף הנפוץ בעיקר בארה"ב,  זהו טיפול ממוקד מטרה.  בדרך כלל קצר מועד באופן יחסי, שמתרגל ביחד עם המטופל שינוי דרכי חשיבה והתנהגות בפועל.
  • טיפול משפחתי- מערכתי זה נעשה מוכר יותר ויותר הוא  עם התחזקות התפיסה שבני אדם, ובעיקר ילדים, הינם חלק ממערכת משפחתית שבה הפרטים משפיעים ומושפעים זה מזה.
    הטיפול המערכתי מתייחס למשפחה בה נמצא הפרט במצוקה, ומטפל במערכת באופן כוללני.

טיפולים אינטר-דציפלינריים

הפסיכולוגיה הקלינית אינה תחום נפרד ומבודד מתחומי  בריאות הנפש האחרים. פעמים רבות עובד הפסיכולג הקליני בשיתוף עם פסיכיאטר– רופא המוסמך לאבחן מחלות נפש ולהתאים להן טיפול תרופתי. כמו כן, לעיתים נדרשת עבודה בשיתוף עם מרפאים בעיסוק (למשל, בטיפול בילדים עם הפרעות התפתחותיות רחבות היקף הדורשות הן התערבות רגשית והן התערבות פיזית), או עם עובדים סוציאליים (למשל, בטיפול במשפחות מצוקה).

בהקשר זה חשוב לציין, שגם עובדים סוציאליים ומטפלים אחרים, אשר קיבלו הכשרה בפסיכותרפיה, מציעים טיפולים רגשיים- פסיכותרפויתיים בדומה לפסיכולוגים קלינים.

קראו עוד:

השפעות נפשיות של גמילה מעישון