תסמונת פיקה – מהי?

הפרעת פיקההמדריך הפסיכיאטרי האמריקאי של הפרעות הנפש (DSM) מקדיש פרק שלם להפרעות אכילה. הפרק מכיל הפרעות כמו אנורקסיה ובולמיה. הפרעות אלה מאפיינות בעיקר בנות (וגם בנים) בגיל ההתבגרות או בבגרות הצעירה.

הפרעות האכילה כוללות עיסוק מסיבי באוכל, כפי שמתקשר למשקל, מראה, דימוי גוף וכד'. הפרעות אכילה נוספות מופיעות במדריך בפרק המתייחס להפרעות של ילדים צעירים יותר. הפרעת פיקה היא אחת מההפרעות הללו.

מה זה פיקה?

פיקה היא סוג של עורב, ציפור שאוכלת נבלות, שאריות- ובעצם הכל. ילדים הסובלים מתסמונת פיקה מתנהגים באופן דומה- הם אוכלים כל מיני דברים שאינם מזון כגון חול, אבנים, סיד מהקירות, צבעים, שערות, לכלוך, צואה של בעלי חיים ועוד.

על מנת לאבחן פיקה, צריך קודם כל לבחון את השלב ההתפתחותי בו נמצא הילדים. ילדים עד גיל שנה וחצי- שנתיים לערך נוהגים להכניס כל דבר לפה. זהו ה"שלב האוראלי" ובחינת העולם נעשית באיבר הרגיש ביותר- הפה. כמובן שיש בכך סכנה של הכנסת חומרים רעילים לפה או בליעת חפצים קטנים, אך מדובר בשלב התפתחותי נורמאלי.

ילדים הסובלים מתסמונת פיקה הם ילדים שעברו את השלב האוראלי, הם מכניסים חומרים שונים לפה במטרה לאכול אותם. יש לציין, כי פעמים רבות ילדים מכניסים לפה דברים שלא אמורים לאכול לשם ההתנסות או בדיקת גבולות. כאשר אירוע כזה קורה באופן חד פעמי- זה נורמטיבי.

כדי לאבחן תסמונת פיקה, אכילת החומרים הבלתי אכילים צריכה להמשך באופן קבוע במשך חודש לפחות. כמו כן, אין להתייחס לאכילת חומרים הנחשבים לאכילים בתרבות מסויימת, או מהווים חלק מטקסיות מסויימת באותה חברה כהפרעת פיקה, אם היא מתרחשת בתוך תרבות זו.

סכנות נלוות

מעבר לבעייתיות הסביבתית והחברתית שבאכילת חומרים שאינם מזון, מדובר כמובן גם בסכנה בריאותית ממדרגה ראשונה. הילדים עשויים לחלות במחלות פיזיות שונות כתוצאה מאכילת חומרים שונים, ללקות בדלקות במעיים, בחסימות של מערכת העיכול (הנגרמות מ"מזון" שאינו ניתן לעיכול על ידי הגוף) ועוד.

גורמים לתסמונת פיקה

אחד הגורמים שעשויים להוביל לאכילת חומרים לא אכילים הוא ליקוי תזונתי כלשהו. לא תמיד ניתן לשים את האצבע על החוסר שגורם לאכילה של חומר מסויים (ונשאלת השאלה האם תמיד יש הסבר תזונתי שכזה). אם זאת, מחקרים מראים שאכילה של עפר קשורה פעמים רבות למחסור באבץ או בברזל, חומרים שנמצאים באדמה.

הסבר נוסף, דינאמי, מתייחס לשלב ההתפתחותי הקודם, השלב האוראלי, בו הכנסת חפצים לפה היא התנהגות נורמטיבית. כאשר יש קושי מסויים בשלב הזה, יתכן שהילדים ימשיכו להכניס דברים לפה, ולאכול אותם, גם בשלבי התפתחות מאוחרים יותר.

טיפול

באופן עקרוני, חשוב לזכור שתסמונת פיקה היא הפרעה שמופיעה בגיל צעיר מאוד, ובמרבית המקרים היא פשוט חולפת מעצמה עם התבגרותו של הילד. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בהפרעה מסוכנת, שלא לציין שהיא עשויה להיות גם לא נעימה ומביכה עבור ההורים. הטיפול החשוב ביותר בילדים כולל השגחה מתמדת, על מנת שלא  יתאפשר להם לאכול דברים שעלולים לסכן אותם ולגרום להם למחלות ובעיות פיזיות קשות.

יחד עם זאת, ניתן לשלב גם טיפול פסיכולוגי והתנהגותי. על טיפולים אלה לכלול את כל המשפחה (בעיקר הורים, ואם יש אחים בוגרים). מטרת הטיפול להקנות למשפחה הרגלים נכונים של אכילה, משחק והתפתחות. נראה כי נוכחות משמעותית ומטיבה של ההורים יחד עם הילד הצעיר היא משמעותית ביותר בהכחדת ההתנהגות הבלתי רצויה. בנוסף, ניתן להשתמש בטכניקות של למידה כגון הצמדת גירוי לא נעים (בדרך כלל צליל צורם) לאכילה של חומרים לא רצויים, כך שהילד יבחר להמנע מאכילתם כדי להמנע מהגירוי.