פחד קהל

ישנם אנשים שמסוגלים לעמוד על במה, להרגיש חופשיים ומשוחררים ולא לחשוב על שום דבר חוץ מהתפקיד אותו הם ממלאים. שחקנים עומדים מול קהל ולא שוכחים את המילים, זמרים מופיעים מול עשרות אלפים ומרגישים משוחררים לגמרי, מרצים ומורים עומדים מול כיתתם ולא שוכחים את חומר הלימוד ואנשים נעמדים לדבר מול קבוצה מבלי להזיע ולרעוד.

לעומתם, ישנם אנשים שאינם מסוגלים כלל לעמוד מול קהל. אם זה קורה הם רועדים, מזיעים, ליבם דופק במהירות, הם שוכחים את המילים, מתבלבלים ובעיקר- חשים רמות עצומות ומשתקות של חרדה.

פחד קהל, היא פוביה ספציפית (כלומר, פחד מוגדר מסיטואציה מסוימת, שגורם להימנעות חזקה מאותה סיטואציה), שרמתה יכולה להשתנות.

במקרים קיצוניים, הפרט כל כך מפחד מהאפשרות שיאלץ לעמוד מול קהל (שיכול להיות גם קהל קטן מאוד) עד כדי שהוא נמנע בכלל מלהיות בסיטואציות חברתיות.

סימפטומים של פחד קהל

פוביות מתאפיינות בשני סוגים עיקריים של סימפטומים- סימפטומים הקשורים להימנעות וסימפטומים הקשורים לתגובה לגורם הפוביה.

כאמור, בעלי פחד קהל יעשו הכול על מנת להימנע מסיטואציה בה הם עומדים מול אנשים. כמובן, שקיימות רמות שונות של פחד קהל. לעיתים, מסוגל הפרט להתגבר על הפחד ובאין ברירה הוא יצליח לעמוד מול קהל ולבצע את תפקידו. במקרים הקיצוניים יותר, אדם יעדיף לוותר ולהפסיד הכול, רק שלא יאלץ לעמוד מול קהל. סטודנט שנדרש להרצות מול חבריו עשוי לפרוש מהקורס ואפילו מהלימודים. אנשים עשויים שלא לקבל הצעת עבודה הדורשת עבודה מול צוות, רק כדי להימנע מעמידה מול הקבוצה.

כאשר מגיע אדם עם פחד קהל לסיטואציה בה הוא עומד בפועל מול קהל (כאמור, מצב זה לא יכול לקרות במצבים קיצוניים של פחד קהל), הוא עשוי לחוש בעיקר סימפטומים פיזיולוגיים המופעלים על ידי המערכת הסימפטטית של הגוף. מערכת זו מיועדת להתמודד עם איומים טבעיים, והיא מפעילה מנגנון של "להלחם או לברוח" (fight or flight), כלומר היא מכינה את הגוף להתמודדות פיזית. האדם חש שהדופק שלו מואץ, הוא מזיע, מתנשף וכדומה.

היכולת לחשוב ולדבר, כלומר להפעיל מנגנונים קוגניטיביים נשלטים, יורדת מכיוון שמאמצי הגוף מושקעים בתכנון התקיפה או ההמלטות. כמובן שמדובר במעגל של היזון חוזר (פידבק), מכיוון שתפקודו של האדם נפגע, וכך הוא לומד שבאמת אינו יכול לעמוד מול קהל. בפעם הבאה, יחוש מן הסתם את אותן תחושות.

טיפול בפחד קהל

ברב המקרים, אין צורך לטפל בפחד קהל. אנשים מצליחים להתמודד עם פחדיהם, להתגבר עליהם, ולאחר מספר ניסיונות של עמידה מול קהל, רמת החרדה יורדת ואף נעלמת. כאשר מדובר במצבים קיצוניים של חרדה, אשר פוגעת ביכולתו של הפרט לתפקד ומונעת ממנו עבודות ויחסים בינאישיים, יש צורך בהתערבות מקצועית בפחד.

הטיפול הנחשב ליעיל ביותר אל מול פוביות ספציפיות הוא הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי. במהלך טיפול זה, לומדים המטופלים להכיר את תחושותיהם הפיזיולוגיות המתעוררות בחשיפה מול קהל, לשלוט בהן ולהבין את משמעותן האמיתית.

באמצעות תרגילים קוגניטיביים (של חשיבה), הסברים, למידה ותרגולים פיזיים של חשיפה (כלומר- עמידה מול קהל, בהתחלה בדמיון ואחר כך בפועל בליווי המטפל), מאפשרים למטופל לאט לאט להתגבר על חרדתו. כמו כן, כאשר החרדה קשה, מומלץ לעיתים לעשות שימוש בתרופות אנטי- חרדתיות על פי המלצה של פסיכיאטר.