פחד גבהים

בסרטים מצוירים קיימת תופעה משעשעת ומעניינת. פחד גבהיםפעמים רבות, דמויות רצות להן במישור, כאשר פתאום הקרקע נשמטת מתחת רגליהם, והם רצים באוויר מעל תהום פעורה. הריצה נמשכת מספר מטרים, ואז לפתע הדמות נעצרת, מתבוננת למטה, וכשהיא רואה שאין קרקע לרגליה, היא צונחת.

למרות שמדובר רק בסרט מצויר, וברור שבמציאות אדם שירוץ מעל תהום ייפול מיד, גם אם לא יסתכל למטה, נראה שהסצנות הללו מתארות היטב חוויה נפוצה אצל אנשים שסובלים מפחד גבהים.

מהו פחד גבהים

פחד גבהים הוא תופעה נפוצה יחסית, בה אנשים מפחדים ליפול מגובה. אצל חלק מהאנשים, הפחד מתעורר רק כאשר יש אפשרות אמיתית ליפול (למשל כשעולים על כסא או סולם). אצל אחרים, הפחד חזק יותר, וכולל כל עליה לגובה, גם אם אין סיכוי ליפול (למשל במבט מחלון של בניין גבוה או מטוס).

השלכות הפחד נעות מקושי בביצוע מטלות בגובה, תגובות גופניות להמצאות בגובה כגון רעד, דפיקות לב והזעת יתר, וכלה בהימנעות מוחלטת מעליה לגובה, גם במחיר של פגיעה בתפקוד היומיומי (למשל- אם אי אפשר לטוס לצרכי טיול או עבודה, או שאי אפשר לעבוד במשרה נחשקת משום שהמשרד נמצא בקומה גבוהה).

כיצד נוצר פחד גבהים

ראשית, חשוב לדעת שלפחד גבהים יש בסיס אבולוציוני. בני אדם לא נועדו לחיות בגובה- לא על עצים ובטח שלא במטוס או ברב קומות. לכן, השורשים הביולוגים שלנו אומרים לנו שאנחנו במקום שעשוי להיות מסוכן, ורומזים לנו לרדת אל הקרקע. סיבה נוספת להתפתחות פחד גבהים היא טראומה– כאשר אדם חווה התנסות בה נפל מגובה, הוא עשוי לפתח פחד מפני עליה נוספת לגובה.

החוויה

אם נחזור לסצנה המצוירת שהוצגה בהתחלה, חווית "הקרקע הנשמטת מתחת לרגלי" היא חוויה נפוצה בקרב הסובלים מפחד גבהים. למרות שהפחד קיים כל הזמן, הוא מתגבר בעיקר כאשר האדם מסתכל למטה ורואה כמה הוא גבוה. עיוותים תפיסתיים עשויים לגרום לגובה להראות רב יותר ממה שהוא באמת, והגוף מתחיל לאותת שחייבים לרדת.

המערכת הסימפתטית (המכינה את הגוף למלחמה או לבריחה מפני סכנה) מתחילה לפעול, וגורמת לפחות ופחות יציבות- הידיים מזיעות ומחליקות, הרגליים רועדות ולא יציבות, וכל אלה מצדיקים את התגברות הפחד. לכך נוספות גם מחשבות על מה שעשוי לקרות לי אם אפול.

טיפול

לא כל אדם הסובל מפחד גבהים זקוק לטיפול מקצועי של ממש, אך במקרים בהם הפחד הוא גדול, מגביל ופוגע באיכות החיים או ביכולת לתפקד, רצוי לפנות לעזרה שכזו. במישור הטיפול העצמי, נראה שאנשים יכולים להתמודד עם פחד הגבהים על ידי הסטת המחשבות מהסכנה ומהפחד.

חשיפה עצמית לגובה, בליווי אדם מוכר שסומכים עליו, ושימוש בטכניקות הרגעה פשוטות, יכול להביא לתרגול שיפחית לאט לאט את הפחד. ישנם אנשים שמדווחים, למשל, ששיר קבוע המלווה אותם בזמן התמודדות עם גובה, עוזר בהפחתת הפחד.

כאשר המצב קיצוני יותר, הטכניקה היעילה ביותר להתמודדות עם חרדות היא טיפול קוגניטיבי- התנהגותי. בטיפול זה בוחנים את המחשבות המלוות לפחד, ואת הרציונאליות שלהן. כמובן שיש לקחת בחשבון, שלעיתים שהות בגובה היא אכן מסוכנת. לאחר מכן, לומד המטופל טכניקות הרגעה והרפיה (נשימות, מדיטציה, התחברות למחשבה כלשהי ועוד).

לאחר תרגול הטכניקות, נחשף המטופל בהדרגתיות לגבהים שמפחידים אותו. כמובן שאפשר להתחיל בכסא, לעלות לסולם, ורק לבסוף להגיעה לגלישת הסנפלינג. החשיפה נעשית באופן הדרגתי, תוך בדיקת התחושות הפיזיות והנפשיות של המטופל, ובליווי המטפל. הוכח שחשיפה מרובה והדרגתית יכולה להפחית ואף להעלים את החרדה מגובה.