רגרסיה בטיפול פסיכולוגי

רגרסיה בטיפול פסיכולוגיהמונח "רגרסיה" הינו בעל פנים רבות בעולם הפסיכולוגיה, אך בהקשר הספציפי של מאמר זה ההתמקדות הינה במובן של נסיגה מסוימת, עכבה או התדרדרות במהלך הטיפול אשר משמעותם הפשוטה נראית כפגיעה בהתקדמות הטיפול.

במילים אחרות, הכוונה הינה במצב בטיפול פסיכולוגי אשר בו ישנה סיטואציה של חזרה לאחור, לשלבים מוקדמים יותר במהלך הטיפול.

כיצד מופיעה תופעת הרגרסיה בטיפול? למה היא קשורה? כיצד היא מתפתחת, ומה ניתן להבין מכך בהקשר של הלך הטיפול והתקדמותו? שאלות חשובות אלו עומדות בבסיס התהייה על מהי רגרסיה בטיפול, ומה ניתן לעשות במקרים בהם נתקלים בזו במהלך טיפול פסיכולוגי.

על הופעת רגרסיה בטיפול

ישנם רגעים בטיפול, במיוחד בטיפולים ארוכי טווח, אשר בהם המטופל לפתע אינו משתף פעולה. לעיתים חוסר שיתוף פעולה זה יכול להתבטא באופנים מובלטים יותר של התנגדות לטיפול, אי-הגעה, התנהגות ילדותית, אקטינג-אאוט כנגד הטיפול, ואפילו התנגדות ישירה והתעמתות עם המטפל בנושאים שונים אשר יכולים להיראות כמהותיים יותר או פחות להקשר הטיפול עצמו. לפתע גם יכולות להופיע תופעות מוקדמות יותר, סימפטומים מתחילת הטיפול אשר השתנו או עברו תמורות שונות, חרדות ישנות, חששות ופחדים אשר נראו כאירועים מהעבר, ועוד.

תחילה, חשוב להבין כי המושג רגרסיה בטיפול איננו חד-משמעי. השימוש בו הינו נפוץ ורחב, ולעיתים יומיומי, והוא יכול להינתן למגוון רחב מאוד של תופעות בטיפול. עם זאת, לא כל מה שנראה כחזרה לאחור הינו בהכרח רגרסיה, ופעמים רבות תופעות ישנות או מוכרות חוזרות ומופיעות בדרכים או הקשרים חדשים. לעיתים אחרות, רגרסיה אשר נראית כהליכה לאחור, חזרה אל שלבים מוקדמים יותר בטיפול, דווקא יכולה להעיד על התקדמות והתפתחות בטיפול.

על מנת להבדיל בין מצבים של רגרסיה המעידים על בעיות מהותיות בטיפול, מעיין איתות אפשרי לפני הפסקת הטיפול או סיטואציה ממשית בעייתית, ישנה חשיבות מהותית מצדו של המטפל לזהות את הרגרסיה, לזהות את אופייה והקשרה למילותיו וחוויותיו של המטופל. במילים אחרות, רגרסיה הינה אבחנה אשר מתאפשרת על ידי המטפל, אך לעיתים גם על ידי המטופל, זאת כתגובה להקשר הטיפולי אשר על רקעו מופיעה הרגרסיה.

התמודדות עם רגרסיה בטיפול

כאשר המטפל הינו במצב של הקשבה עמוקה למטופל, מילותיו ושפתו, ניתן לזהות לא רק מומנטים של רגרסיה אלא גם הקשרים שונים בהם היא מופיעה. כך למשל, תופעה אשר עלתה בתחילת טיפול ושככה עם הזמן, יכולה לשוב ולהתעקש (ואולי אפילו ביתר שאת) בשלב מאוחר יותר בטיפול.

כיצד מספר המטופל שהיא הופיעה? באיזה הקשר? מדוע עכשיו? במה היא דומה או שונה לפעמים קודמות? כל אלו יכולים להעיד על ההקשר הפסיכולוגי של הרגרסיה בטיפול. התעלמות ממרכיבים נפשיים אלו, עלולה ליצור מצב מורכב בו רגרסיה בטיפול הופכת לממשית וללא הקשר, מצב מעיק ועמום הן למטפל והן למטופל.

אם רגרסיה בטיפול נלקחת בהקשר הטיפולי הרחב, זאת אומרת בהקשר של הסיטואציה הטיפולית הנוכחית ודבריו של המטופל באשר למצבו, היא יכולה להוות חומר פורה לעבודה טיפולית והתקדמות משמעותית בטיפול. במצבים קשים ולא פשוטים, שם דווקא ישנו מקום לשינוי – הסבל, עם כמה שהוא משתק, יכול דווקא להוות מוטיבציה לעבודה. רגרסיה בטיפול הינה למעשה מצב דומה, וכאשר נעשית עבודה פסיכולוגית או פסיכואנליטית מדויקת עם המטופל סביב הרגרסיה, ניתן לעיתים לפתוח מקומות סגורים בנפש ולעבוד עם הסבל הנובע מהם.

חשוב גם להבחין בהקשר רפואי – האם המטופל חווה פגיעה פיסית? מחלה? קושי מגביל אשר מעבר להשפעה הנפשית הניכרת, גם מהווה קושי בלתי אפשרי עבורו ביום-יום. לעיתים רגרסיה בטיפול מעידה גם על בעיה תרופתית (בטיפולים עם מרכיב פסיכיאטרי), השפעה שלילית של תרופות או שינוי במרשם, וכדומה. עם זאת, כך או כך, הווקטור של דברי המטופל, ההקשבה המהותית להקשר הדברים, לשאלות כגון מדוע מופיעה הרגרסיה דווקא עכשיו ובאופן בו היא מופיעה – לחומרים אלו ישנה חשיבות קריטית בטיפול, לצד ההתמודדות עם המצב הבריאותי-תרופתי במידה הנכונה.

רגרסיה בטיפול אינה בהכרח עדות להתדרדרות, איתות על הפסקת טיפול או אות אזהרה. בעוד יש להתייחס אליה גם עם אפשרות זו ברקע, רצוי תחילה להקשיב למה מסתתר ברגרסיה ונסיבותיה, ולהזמין עבודה נפשית עם כך בתוך המסגרת הטיפולית.