חשיבות נוראפינפרין לטיפול בלחץ

נוראפינפרין לטיפול בלחץהורמונים ומוליכים עצביים הם חומרים כימיים המעורבים פחות או יותר בכל אחד ואחד מתפקודי הגוף. רוב החומרים האלו מתפקדים בתור הורמונים או בתור מוליכים עצביים באופן בלעדי.

אך המצב שונה במקרה של נוראפינפרין, הפועל כהורמון וכמוליך  עצבי.

ברוב המקרים, ההתייחסות הנוגעת למוליכים עצביים בהקשר של מתח נפשי או של הפרעות מצבי רוח, מתמקדת בעיקר במוליכים עצביים כמו דופמין, סרוטונין, או ההורמון קורטיזול. אך גם נוראפינפרין חשוב לטיפול במצבי מצוקה ולחץ נפשי.

נוראפינפרין – קווים לדמותו

נוראפינפרין, הנקרא גם נוראדרנלין, הוא אחד מהורמוני הדחק המופרשים במצבי סטרס מבלוטות האדרנל, זוג בלוטות בגודל אגוז הממוקמות מעל הכליות. השכבה הפנימית של בלוטות האדרנל מפרישה שני הורמוני עקה הנקראים נוראפינפרין ואפינפרין, המופרשים בתגובה לגורמי לחץ נפשי.

הורמונים אלה גורמים למגוון תגובות פיזיולוגיות הכוללות שבין היתר עלייה של לחץ הדם ועלייה בריכוז הגלוקוז בדם. כל זה נועד לסייע לאדם הנמצא במצב מלחיץ ומאיים, לברוח מפני הסכנה. התפקיד המרכזי של נוראפינפרין הוא לגרום למצב של עוררות ומיקוד.

התפקיד של הורמוני העקה הוא לסייע בהתמודדות עם מצבים שבהם נשקפת סכנה פיזית ממשית. העידן המודרני מאופיין בתגובות יתר למצבים הגורמים למתח גם כשלא נשקפת סכנה ממשית. למרבה הצער, מערכת הורמוני העקה לא מסוגלת להבחין בין מצב שבו עלינו להימלט מטורף מסוכן באמצע הג'ונגל, לבין מצבים יומיומיים כמו מתח בעבודה למשל.

 

רמות נמוכות של נוראפינפרין עשויות לגרום להתפתחות של דיכאון

רמות נמוכות של נוראפינפרין עלולות לגרום לאבדן עניין בתחומים שעבר גרמו להנאה, לערפול של המחשבה ולעייפות כרונית. ברוב המקרים, דיכאון קשור לרמות נמוכות של סרוטונין, ולכן הטיפול המקובל הוא תרופות מסוג SSRI, המשפיעות על תפקוד הסרוטונין במוח.

אנשים רבים הסובלים מדיכאון, אינם מגיבים לטיפול המבוסס על סרוטונין, היות ואצלם המקור לתסמינים הוא רמות נמוכות של נוראפינפרין ולא רמות נמוכות של סרוטונין. מספר תרופות זמינות לטיפול בדיכאון המבוססות על העלאת ריכוז הנוראפינפרין הנמצאות כיום בשימוש. סימבלטה למשל, משפיעה על תפקוד הסרוטונין והנוראפינפרין, והתרופה וולבוטרין משפיעה במקביל על תפקוד הסרוטונין והדופאמין.

הקשר בין רמות נמוכות של נוראפינפרין והפרעות קשב וריכוז

הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות מסווגות לשלושה סוגים. הסוג הראשון משפיע על חלוקת הקשב, השני מאופיין בהתנהגות אימפולסיבית ובהיפראקטיביות והשלישי בא לידי ביטוי בתסמינים משולבים. אחד ההסברים לכך שההפרעה יכולה לבוא לידי ביטוי בשלוש צורות שונות הוא שהיא יכולה לנבוע כתוצאה מחוסר איזון במערכות שונות של מוליכים עצביים.

כל סוג הפרעת קשב מושפע מסוג אחר של תרופות. כשההפרעה מאופיינת בעיקר בקשיי קשב, רוב הסיכויים שניתן יהיה להבחין במחסור בנוראפינפרין. רוב הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, מטופלים באמצעות ריטלין ואדרל, המשפיעים על רמות הדופאמין. לעומת זאת אנשים עם רמות נמוכות של נוראפינפרין מגיבים טוב יותר לתרופות כמו אטומוקסטין או סטרטרה, המעכבת ספיגה חוזרת של נוראפינפרין.

חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, מדווחים על תפקוד תקין כשהם חווים מצבים המעוררים אצלם לחץ. השפעות אלו קשורות לעלייה בריכוז הנוראפינפרין. למעשה ישנם אף כאלה שמכניסים את עצמם באופן מודע למצבים מלחיצים על מנת לשפר את התפקוד הבסיסי שלהם. לאור כל האמור לעיל, בכל מצב של דיכאון, מתח נפשי או הפרעות קשב וריכוז, מומלץ לנסות לברר האם המטופל סובל מחוסר איזון במשק הנוראפינפרין.