נוגדי דיכאון

דיכאון היא מחלה הנחשבת לאחת הנפוצות בעולם המודרני המערבי. הדיכאון הוא תחושת עצבות, שגם אם קיימים לה מקורות מציאותיים, היא חזקה ומקיפה יותר ואינה יכולה להיות מוסברת רק על ידי גורמים אלה. אנשים הנמצאים במצב של דיכאון עשויים לחוש עייפות רבה, אין להם מוטיבציה וחשק לעשות דברים שבעבר גרמו להם הנאה והם מלאים במחשבות שליליות לגבי ההווה והעתיד.

במצבים קיצוניים לחולים אין כלל כוח לצאת מהמיטה ולתפקד, קשריהם החברתיים נפגעים, הם סובלים הפרעות אכילה, מתקשים לעבוד ולפרנס את עצמם ונמצאים בסכנה גבוהה יותר להתאבדות. רבים מהחולים לוקים בדיכאון עונתי, המתרחש בדרך כלל בעונת החורף.

לרוב, ניתן לטפל בהפרעות דיכאון, אך לעיתים המומחים נתקלים בקושי בכך – תופעה הנקראת דיכאון עמיד. הטיפול הנפוץ ביותר כיום בדיכאון הוא הטיפול התרופתי באמצעות נוגדי דיכאון. מאז יציאתו של פרוזק לשוק בשנות ה-90, נחשב הכדור הזה לאחת התרופות הנפוצות ואנשים רבים משתמשים בו גם אם לא אובחנו כסובלים מדיכאון קליני של ממש.

תרופות נוגדות דיכאון

  • תרופות תלת טבעתיות (טריציקליים): התרופות התלת טבעתיות (כגון אימיפראמין וטופרניל) היו הטיפול הנפוץ ביותר לפני פריצתה של פרוזק. תרופות אלה פועלות במרווח הסינפטי (המרווח בין תאי העצב במח, אליו משתחררים נוירוטרנסמיטורים המעבירים מידע מתא לתא). הן מונעות את הקליטה מחדש של הסרטונין והנוראפינפרין, ובכך גורמות לחומרים אלה להישאר זמן רב יותר בסינפסה.

אמנם, התרופות התלת טבעתיות נחשבות ליעילות ביותר לטיפול בדיכאון (בעיקר דיכאון מג'ורי), אך הנוטלים אותן עשויים לסבול מתופעות לוואי קשות ביותר הכוללות עייפות כרונית, חוסר ריכוז, כאבי ראש וכאבי בטן, תיאבון מוגבר, פרכוסים, קושי במתן שתן, רגישות לאור או טשטוש ראייה, יובש בפה, ירידת לחץ דם והפרעות בקצב הלב.

בנוסף, התרופות מורידות רמות של אנזימים נוגדי סרטן בגוף. תופעות הלוואי ומשך הזמן הארוך שלוקח לתרופה להתחיל להשפיע, גרמו לרוב המטופלים לחדול מלהשתמש בתרופה ובשנים האחרונות רופאים כמעט לא רושמים אותה עוד.

  • מעכבי MAO: תרופות אלה, (כגון מרפלן, ונרדיל) גם כן פועלות במרווח הסינפטי במטרה להגדיל את נוכחות הנוירוטרנסמיטורים שם, אך באופן שונה. התרופות מעכבות את פעילותו של האנזים (MAO) המצוי בסינפסה, שתפקידו לפרק את הנוירוטרנסמיטורים, ובכך מגדילות את זמינותם. גם לתרופות אלה ישנן תופעות לוואי, כמו בעיות אכילה ובעיות בחיי המין והן דורשות הגבלה משמעותית בתזונה.

יחד עם זאת, הבעייתיות הגדולה ביותר בשימוש במעכבי MAO היא היותם כדורים רעילים במינון יתר. אנשים הסובלים מדיכאון עשויים לעשות שימוש בתרופה עצמה על מנת לנסות להתאבד (ניסיונות אובדניים נפוצים יותר דווקא לאחר תחילת השפעת הטיפול, משום שתחושת הדיכאון עדיין קיימת ולחולה יש יותר אנרגיה ומוטיבציה להוציא את מחשבותיו מהכוח אל הפועל).

  • SSRI (Seretonin Selective Re-uptaker Inhibitors): תרופות אלו נחשבות לתרופות מהדור החדש. הן מעכבות את הקליטה מחדש של הסרטונין וכוללות בין היתר גם את הפרוזק ונגזרותיו (ציפרלקס וכדומה). תרופות אלה פעולות באופן דומה לתרופות התלת טבעתיות, אך הן סלקטיביות וספציפיות בפעולתן רק על הנוירוטרנסמיטור סרטונין.

הפעולה הספציפית על הסרטונין הופכת את התרופה ליעילה כמו התלת טבעתיות, אבל עם הרבה פחות תופעות לוואי. התרופה נחשבת לבטוחה, לא ממכרת ולא מסוכנת במינון יתר.

נקודות חשובות ביחס לטיפול תרופתי

חשוב לציין, שלמרות היותם של נוגדי הדיכאון מהדור החדש תרופה נפוצה, עדיין מדובר בתרופה פסיכיאטרית שמשפיעה על תפקוד המח, לכן התרופה דורשת מרשם רופא ואינה מומלצת למי שאינו סובל באמת מדיכאון. כמו כן, רבים יסכימו שטיפול תרופתי שאינו מלווה בטיפול פסיכותרפויתי על ידי פסיכולוג, אינו טיפול שלם ואינו יכול לפתור את בעיית הדיכאון.

טיפול נוסף המיועד להפרעות דיכאון הוא טיפול באמצעות היפנוזה. דרך ההיפנוזה המטופל מגיע לרבדים עמוקים בתוכו, דרכם הוא מצליח להתגבר על תחושות הדיכאון והחרדה האופפות אותו.