מאניה דיפרסיה

מאניה דיפרסיה, או בשמה הנוסף "הפרעה דו קוטבית", היא הפרעה המאופיינת במעבר קיצוני בין מצבי רוח, בין הקוטב המרומם והעליז- המאניה, לבין הקוטב הדכאוני- הדיפרסיה. מדובר בהפרעה שכיחה יחסית: כ-3% מהאוכלוסיה סובלים ממאניה דיפרסיה בשלב כלשהו בחיים, כאשר המאניה דיפרסיה יכולה להופיע בכל גיל, כולל ילדים וקשישים.

בשל התנודתיות  האופיינית להפרעה, בין הקוטב הדכאוני לקוטב המאני, הרבה פעמים קשה להבחין כי אותו אדם שהוא לעתים מאוד מאושר ולעתים מאוד מדוכא, סובל מהפרעה נפשית קשה.

לעתים המחלה לא מאובחנת, בעיקר אם המאניה אינה מאוד קיצונית אלא מאניה קלה, המכונה היפומאניה.

לא רק שזו הפרעה קשה, שפוגעת בתפקוד של האדם הסובל ממנה בכל תחומי החיים, אלא היא גם מסוכנת: בזמן תקופות הדכאון עולה באופן משמעותי הסיכון להתאבדות.

מאפייני מאניה דיפרסיה

  • מאפייני המאניה
    במצב המאני האדם חש מאוד פעיל ויצירתי, הוא מגדיל באופן משמעותי את מידת הפעילות שלו ומחפש פעילויות מרגשות כגון קניות, פעילות מינית, טיולים ובילויים. הוא עליז מאוד או דווקא כועס מאוד, אך בכל אופן הוא מביע רגשות בעוצמה גבוהה מבעבר. אדם בתקופת המאניה חש עצמו כמסוגל לעשות הכל, הוא חש הערכה עצמית גבוהה וכמעט לא זקוק לשעות שינה. האנרגיה הגבוהה מתבטאת גם בצורת הדיבור- דיבור מהיר ולא תמיד קוהרנטי, ונטייה לאובדן ריכוז. התפקוד שלו נפגע והוא נוטה לפעולות אימפולסיביות, למשל בזבוז כספים לא מבוקר.
  • מאפייני הדיפרסיה
    במצב הדיפרסיבי, הדכאוני, של ההפרעה, האדם מראה סימפטומים של דכאון קליני: תחושת עצבות וייאוש, חוסר אנרגיה, עייפות כרונית, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון, נטיה להאשמה עצמית ולחוסר אמון בעולם ובעצמי.

גורמים למאניה דיפרסיה

להפרעה ישנו מקור גנטי משמעותי, ולכן היא נוטה לחזור באותה משפחה. לעתים הנטיה הגנטית תתבטא בהפרעות מצב רוח אחרות, למשל אח אחד שסובל ממאניה דיפרסיה ואח אחר שסובל מדכאון או מדיסתימיה (דיכאון קל וארוך טווח או חרדה). נראה כי המקור הגנטי קשור בחוסר איזון כימי במוליכים עצביים מסוימים במוח. נראה גם כי שימוש בסמים מסוימים כמו אל. אס. די או קוקאין עלול לעורר את ההפרעה.

טיפול במאניה דיפרסיה

הטיפול במאניה דיפרסיה הוא מורכב, בעיקר כיוון שאדם בתקופה מאנית יתקשה להבין את הצורך בטיפול. לכן למשפחה יש תפקיד חשוב בשכנוע של קרוב המשפחה לגשת לטיפול, על אף שהוא חש נפלא ולא רואה פגם במעשיו. בחלק מהפעמים הצעד הראשון הוא אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לתקופה קצרה כדי להחזיר את האדם לאיזון מבחינת שעות שינה וסדר יום. שם, או לחילופין במסגרת אשפוז יום, יתחיל לקבל טיפול תרופתי בתרופות הרגעה ותרופות מייצבות מצב-רוח כגון ליתיום.

כדי למנוע חזרה של התקף מאני, שהסיכוי לחזרתו ללא טיפול הוא 80%, יש להמשיך ליטול את התרופות באופן קבוע. גם פסיכותרפיה יכולה לסייע למניעת חזרה של המחלה.

גם למשפחה תפקיד חשוב במניעה ושיקום נפגעי נפש: לפעמים מצב הרוח המרומם המאפיין את התקופה המאנית יכול להיות מבלבל, אך חשוב להבין כי זה חלק מההפרעה וצריך לשמור על האדם הסובל ממאניה מביצוע פעולות אימפולסיביות שיפגעו בו ובמשפחתו. למשל בנושא הכספי, כדאי לחסום את הגישה של אותו אדם לפנקסי צ'קים וחשבונות בנק.

הדבר קשה במיוחד כיוון שבתקופה המאנית האדם מראה עקשנות רבה ויתקשה לוותר על החופש שלו. צריך לזכור שהאדם המאני עלול להיות גם אלים ולפעמים הוא יפגע במשפחה בדרכים נוספות כמו בגידות, עבירה על החוק, שתיה מופרזת ועוד. לאחר קבלת טיפול תרופתי תוכל המשפחה להתחיל בתהליך של שיקום, לעתים באמצעות טיפול פסיכולוגי, פגישה אצל פסיכיאטר או ייעוץ משפחתי.