טריכוטילומניה

כשתינוק נולד, הוא מונע אך ורק על ידי דחפים בנימיים, מולדים ובסיסיים. כשהוא רעב או עייף הוא פשוט בוכה עד שמסופקים לו צרכיו. עם הזמן, התינוק לומד לאיטו לשלוט בדחפים שלו, להתאפק. בתוך התרבות שבה אנחנו חיים, אנחנו לומדים שיש הרבה מגבלות, והרבה דברים שפשוט אי אפשר לעשות.

כולנו שולטים בדחפים השונים שיש לנו. "מאניה" היא מצב בו אדם לא מסוגל לשלוט בדחפים מסוימים, והוא פועל על פיהם גם כאשר הם לא מקובלים ברמה החברתית, וגם כאשר הם עשויים לפגוע בו באופן אישי. אחת מההפרעות הנפשיות הקשורות לחוסר יכולת לשלוט בדחפים היא טריכוטילומניה. הסובלים מהפרעה זו חשים דחף בלתי נשלט למרוט לעצמם את השערות.

בדרך כלל ההפרעה מתבטאת לראשונה כאשר מתגלות קרחות הולכות וגדלות על ראשם של החולים, אך לעיתים תלישת השערות מתרחבת גם לאזורים אחרים בגוף כמו גבות, ריסים, זקן, ולעיתים נדירות גם שערות החזה והערווה.

מאפייני ההפרעה

כמו בהפרעות אחרות של שליטה בדחפים, החולים מתחילים להרגיש מתח חזק ודחף לתלוש את השיער. הם לא מצליחים להרגיע את עצמם בשום דרך אחרת, ולאחר תלישת השיער חשים הקלה משמעותית. ניתן לאבחן את ההפרעה רק לאחר שתלישת השיער מגיעה למידה כזו שיוצרת קרחות נראות לעין, שאינן מוסברות בשום דרך אחרת.

תלישת השערות מתרחשת בדרך כלל תוך כדי פעולה אחרת כגון צפייה בטלוויזיה או נהיגה (כלומר, בדרך כלל היא נעשית ללא משים), והיא מבוצעת בשתי הידיים לסירוגין או במקביל. רבים מהחולים מדווחים שתלישת השיער גורמת לתחושת נמלול או גרד בקרקפת, ואחרים טוענים שהתלישה נובעת מכך שהם סובלים מגירוד קשה בראש.

פעמים רבות לאחר תלישת השיער, החולים מכניסים את השער לפה ולועסים אותו. יחד עם זאת, רבים מהחולים עושים מאמץ להסתיר את מחלתם על ידי שימוש בפאות, כובעים, ריסים מלאכותיים או תסרוקות שונות.

טריכוטילומניה נפוצה בעיקר בקרב ילדים, למרות ששכיחותה המדויקת אינה ידועה. רבים מהסובלים מטריכוטילומניה סובלים גם מהפרעות אחרות, בעיקר הפרעות חרדה והפרעות אכילה. גם בקרב חולי דיכאון קליני או סכיזופרניה, הטריכוטילומניה אינה נדירה.

הגורמים לטריכוטילומניה

כמו רבות מהפרעות הנפש, הסיבה המדויקת להתפתחות הפרעה כזו או אחרת אינה ברורה לחלוטין. במקרה של טריכוטילומניה רב עוד יותר הנסתר על הגלוי, משום שאין מחקר רב בתחום זה.

ישנה גישה הגורסת כי טריכוטלימניה הינה מקרה ייחודי של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)- רמת החרדה הגבוהה של החולים יכולה להצטמצם רק על ידי חזרה על טקס או התנהגות מסוימת, כאשר בטריכוטלימניה מדובר בתלישת השערות. התומכים בגישה עשויים אף להתייחס למחלה כאל סוג קיצוני של הרגל, בדומה לכסיסת ציפורניים- הדחף הוא בלתי נשלט, וההרגל כה חזק עד כי תלישת השיער עשויה להתרחש ללא משים.

גישות פסיכואנליטיות מתייחסות לתלישת השיער כביטוי של יחסים בעייתיים עם ההורים בילדות המוקדמת, כאשר תלישת השיער מהווה ניסיון להתקרב להורים, להשתמש בשיער כאובייקט מעבר או באובייקט ממשי הדואג לצרכי החולה.

טיפול

הטיפול שנמצא יעיל ביותר בטריכוטילומניה הוא הטיפול ההתנהגותי. בסוג זה של טיפול, לומדים המטופלים לזהות את הדחף המניע אותם לתלישת השיער, ולומדים דרכים אלטרנטיביות להתמודדות עם הדחק והלחץ הנגרמים כתוצאה מניסיון לשלוט בדחף.

לעיתים, יש צורך להשתמש בעזרתן של תרופות נוגדות חרדה על מנת להגיע להישגים. יש לציין, שללא טיפול עשויה הטריכוטילומניה להיות בעלת דפוס כרוני, והיא עשויה להיות מסוכנת בעיקר בעקבות לעיסת השיער ובליעתו שעשויים לגרום לחסימות במעיים ובמערכת העיכול.