מהי טראומה

טראומההמילה טראומה היא מילה שהשימוש בה נעשה נפוץ מאוד בשפה היומיומית. כמעט כל אירוע חריג, מפחיד, בעל השפעה נפשית, רגשית או התנהגותית על מישהו מקבל את הכינוי "טראומה".

בשורות הבאות ננסה להתמקד, ולהגדיר במדויק מהי טראומה, כיצד מחליטים אם אירוע מסוים הוא טראומטי או לא, מהן התגובות האופייניות לאירועים טראומטיים, ואיך אפשר להתמודד באופן יעיל עם אירועים מסוג זה.

מהי טראומה?

המגדיר האמריקאי של הפרעות הנפש (DSM) מגדיר מהי טראומה כחלק מההגדרה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD- על מנת לקבל אבחנה זו יש לוודא שהחולה עבר אירוע טראומטי, ועל כן יש צורך בהגדרה מהו אירוע מסוג זה).

על פי ההגדרה, אירוע טראומטי הוא אירוע שבו הייתה, או שהאדם חשב שיש, סכנה ברורה לחייו, לשלמותו או לבריאותו הפיזית או הנפשית שלו עצמו או של מישהו קרוב אליו. התחושה הזו התעוררה בעיצומו של האירוע (גם אם לאחר מכן הסתבר שלא הייתה קיימת סכנה אמיתית), והובילה לתגובות פיזיולוגיות, התנהגותיות או רגשיות.

הסובייקטיביות שבאירוע טראומטי

ישנם אירועים שכל אחד יחשיב כאירוע טראומטי. סכנת מוות בקרב, אונס, התרסקות מטוס… ובכל זאת, לא כל מי שחווה את האירועים הללו מגדיר אותם כאירוע טראומטי, או מתמודד עם השלכות נפשיות של טראומה. אירוע נחשב לטראומטי רק אם הוא מורגש כטראומה על ידי מי שחווה אותו (או קרוב של מישהו שחווה אותו).

ישנם אנשים רגישים יותר לדחק שמעוררת טראומה, וישנם אנשים שמתמודדים באופן יעיל ומהיר יותר, והאירוע אינו נחקק בנפשם כטראומה. לאחר אירוע בעל פוטנציאל טראומטי, חשוב לשים לב מי זקוק להתייחסות או לטיפול, ומי מתמודד עם האירוע מבלי להפוך אותו לטראומה. יש כמובן לשים לב גם למצבים הפוכים- ישנם אירועים שלא יחשבו כטראומה על ידי הרוב, אך יחוו כטראומה משמעותית על ידי מישהו מסוים.

תגובות אופייניות לאירוע טראומטי

במובן מסוים, ניתן להגדיר אירוע כטראומטי אם הוא מעורר תגובות טראומטיות אצל מי שחווה אותו. התגובות האופייניות לטראומה הן תגובות של חרדה. ניתן לחלק את הסימפטומים לשלוש קבוצות עיקריות:

  1. עוררות יתר: האדם בוחן כל הזמן את הסביבה, נזהר יתר על המידה, מודע לכל מה שקורה. כל דבר שמזכיר את האירוע גורם לדפיקות לב מואצות, הזעה, רצון לברוח, רעד וכד'.
  2. חודרנות: האדם אינו מצליח להפסיק לחשוב על מה שקרה. החודרנות מתבטאת במחשבות לא רצויות, בחלומות או סיוטים ואפילו בפלאשבקים במהלך היום.
  3. הימנעות: האדם משתדל להימנע מכל מה שעשוי להזכיר לו את האירוע הטראומטי, גם אם זה פוגע ביכולתו לתפקד באופן תקין.

כאשר הסימפטומים הנ"ל מופיעים לאחר הטראומה, מדובר בתגובה נורמאלית יחסית לאירוע קשה. אם הם לא חולפים לאחר חודש ימים, ניתן לאבחן את האדם כסובל מהפרעת דחק אקוטית. אם הם לא חולפים לתקופה ארוכה יותר, או שמופיעים רק זמן מה לאחר הטראומה, מדובר בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).

התמודדות עם אירועים טראומטיים

באופן די מובן מאליו, ככל שמתמודדים עם הטראומה בזמן סמוך יותר להתרחשותה, וככל שהטיפול הזה יעיל יותר ומכיל יותר, כך הסיכוי "לסחוב" סימפטומים קשים ומשמעותיים לאורך זמן יורד. ראשית, חשוב לזהות את נפגעי הטראומה, ולהעניק להם התייחסות מיטיבה.

לעיתים קרובות, דווקא אלה שלא מגיבים בכלל לאירוע קשה, הם נפגעי הטראומה האמיתיים, וחשוב לא לוותר עליהם. בטיפולים מסוגים שונים נעשה שימוש הן בתרופות נוגדות חרדה, והן בשיחות או בתרגולים שמטרתם להפחית את הסימפטומים, ולעבד מחדש את הטראומה בסביבה בטוחה שמאפשרת מגע עם מה שקרה.