טיפול פסיכוגריאטרי

פסיכוגריאטריה הוא ענף בפסיכיאטריה הממוקד ברפואת הנפש של בני הגיל השלישי. בגיל הזהב משתנות נסיבות החיים ואיתן צצים קשיים חדשים וצרכים חדשים, שאמורים לקבל מענה טיפולי מתאים.

פסיכוגריאטרים מתמצאים בתחומים רבים הנוגעים לגיל הזהב, מעבר לתחום הנפשי, ביניהם: זכויות סוציאליות, גורמים טיפוליים, מחלות גופניות של מבוגרים, תרופות ותופעות לוואי, מוסדות דיור ואשפוז ועוד. כל הידע הזה עומד לנגד עיניהם במהלך הטיפול בקשישים, שנעשה בהקשר חברתי, רפואי ונפשי גם יחד.

למי מתאים טיפול פסיכוגריאטרי?

טיפול פסיכוגריאטרי מתאים לכל אדם מבוגר שמרגיש שהוא לא כתמול שלשום. אדם שחש מדוכא או בודד מאוד, אדם שנוטה להסתגר ולא מוצא עניין בחייו, אדם שמרגיש חרדה מהמוות ובעצם כל מי שחש שהוא מצוי במצוקה.

גם בני משפחות של קשישים שלא מצליחים להבין ממה אותו קשיש סובל או כיצד אפשר לעזור לו יכולים לפנות לפסיכוגריאטר לייעוץ.

לרוב, האנשים הפונים לטיפול פסיכוגריאטרי סובלים מהבעיות הבאות:

  • בעיות גוף ונפש: קשישים רבים סובלים מבעיות גופניות שונות, שלהן קשר ישיר למצב הרגשי. פציעות, ניתוחים, נכות, מחלות קשות ואף ירידה טבעית בתפקודי הגוף- כל אלה יכולים לגרום לדכאון, לפגיעה בדימוי העצמי, להסתגרות ולקשיים נוספים שדורשים עזרה מקצועית.
  • מחלות דמנטיות: אם אדם קשיש מראה ירידה בתפקודים קוגנטיביים, פגיעה משמעותית בזכרון, קשיי התבטאות בעל פה ובכתב, בלבול או הזנחה עצמית- כדאי לבדוק האם מדובר באחת המחלות הדמנטיות וביניהן אלצהיימר. לא ניתן אמנם לעצור את התהליך הניווני אך בהחלט ניתן להאט את מהלך המחלה ולסייע לקשיש בדרכים שונות.
  • נסיבות חיים: גיל הזהב כרוך בשינויים משמעותיים באורח החיים. הפרישה מחיי העבודה עלולה להביא לתחושה של חוסר טעם או חוסר ערך עצמי, ואובדן חברים ובני זוג עלול לגרום לבדידות גדולה. קשישים רבים מוותרים על עיסוקים שונים כמו תחביבים או מפגשים חברתיים בגלל מוגבלויות גופניות או חרדות, דבר שרק מגביר את מעגל הבדידות.

שלבים בטיפול פסיכוגריאטרי

  • אבחון- הפגישה הראשונה אצל פסיכוגריאטר היא פגישה אבחונית, שבמהלכה הרופא שואל את הקשיש ובני משפחתו לגבי הסטוריה רפואית, תרופות שהוא נוטל ותופעות לוואי של התרופות, הסטוריה משפחתית, ארועים משמעותיים מהזמן האחרון ועוד. באמצעות שאלות ולעתים גם מבחנים פסיכולוגיים שונים הוא מאבחן את מצב היכולות הקוגנטיביות כמו זכרון, שפה, ריכוז ועוד. בתום פגישה או מספר פגישות אבחון הוא יציע טיפול- תרופתי, רגשי או שניהם- או יפנה לגורם מטפל אחר כמו עובד סוציאלי או פסיכולוג.
  • טיפול תרופתי- רבות מהמצוקות הנפשיות בגיל המבוגר מגיבות היטב לטיפול תרופתי. בין אם מדובר במחלות דמנטיות או בהפרעות נפשיות כמו דכאון או חרדות, הטיפול התרופתי משפר במרבית המקרים את המצב התפקודי ואת הרגשת המטופל. לעתים טיפול תרופתי מאפשר את קיום הטיפול הפסיכולוגי וניתן במקביל לו.
  • טיפול רגשי- פסיכוגריאטר אינו פסיכולוג. הוא יכול לטפל טיפול רגשי באמצעות שיחות רק אם עבר הכשרה באחד המקצועות הטיפוליים, בדרך כלל פסיכותרפיה. אם אין לו הכשרה שכזו הוא יפנה את המטופל לטיפול אצל פסיכותרפיסט, פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני, מטפל בהבעה ויצירה או כל מטפל רגשי אחר.
  • מעקב- הרופא הפסיכוגריאטר ממשיך לעקוב אחר מצבו הנפשי של המטופל, בפגישות שתדירותן משתנה מטיפול לטיפול, כדי לוודא שהוא מקבל את הטיפול הרצוי לו ושחל שינוי חיובי במצבו. הביקורת הזו מאפשרת לו לשנות את סוג או את מינון התרופות, באם ניתנות, ולעקוב אחר התקדמות בטיפול הרגשי, גם אם הוא עצמו אינו הגורם המטפל.
  • חוות דעת- פסיכוגריאטר יכול לתת חוות דעת משפטית בנושאים כמו אפוטרופסות, צוואה ונושאים אחרים הקשורים במידת העצמאות וביכולת לקבל החלטות.