זכויות חולי נפש

מחלות נפש עשויות לפגוע  בתפקודו של אדם וביכולתו להגן על עצמו  ולכן מתייחס החוק להגנת זכויותיהם של חולי הנפש. בבואנו לבחון את זכויותיהם של חולי הנפש, יש לזכור כי לא כל הפרעה נפשית מוגדרת כ"מחלה" ומחייבת את החוק להתייחסות מיוחדת. כמו כן, ההפרעות הנפשיות נעות על רצף של חומרה ושל פגיעה בתפקוד היומיומי, ואנשים שונים נזקקים לשירותים ולהגנות שונות על ידי החוק. על פי חוקי פסיכיאטריה משפטית, שני המקורות העיקריים לעיגון זכויות חולי הנפש הם חוק הביטוח הלאומי וחוק טיפול בחולי נפש משנת 1991.

חוק הביטוח הלאומי מתייחס לחולי נפש אשר עברו אבחון פסיכיאטרי, הוגדרו כסובלים ממחלה נפשית, כמו סכיזופרניה ובעלי נכות. חוק הטיפול בחולי נפש מתייחס בעיקר לזכויותיהם של חולים אל מול טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי, בין השאר בהקשר של אשפוז בבתי חולים פסיכיאטרים.

זכויות שיקום

חולי נפש אשר מוכרים על ידי הביטוח הלאומי כבעלי נכות נפשית של 40% לפחות, זכאים לסל שיקום מטעם המדינה. הרציונל העומד מאחורי החוק הוא שמוטב לחולים לחיות כחלק מהקהילה בעזרת מציאת תעסוקה מותאמת לצרכיהם וליווי סוציאלי, מאשר להיות מאושפזים בבתי חולים.

שיקום נפגעי נפש עשוי לכלול סיוע במציאת ובמימון דיור לנפגעי נפש המותאם לצרכי החולה (כגון דיור מוגן, הוסטלים וכד'), הפניה ומימון השכלה כגון השלמת 12 שנות לימוד או לימודי מחשב, טיפולי שיניים, תמיכה סוציאלית, נפשית ובריאותית מתמדת, השתתפות במועדונים חברתיים וכן תמיכה בבני המשפחות של החולים.

פורטל זכויות מציע מידע מקיף בנושא זכויות נפגעי נפש – אפשרויות שיקום ותמיכה של רשויות המדינה.

זכויות במוסדות השונים

אנשים אשר לקו במחלות נפש שונות זכאים בהתאם לספר המבחנים של המוסד לביטוח לאומי לקבל גמלאות וקצבאות שונות. על הפונים לעבור ועדה רפואית ובמידה והם יוכרו על ידי ביטוח לאומי כבעלי נכות ניתן יהיה לקבל הקלות שונות כמו פטור ממס הכנסה ורצבת נכות.

חוק שיוויון זכויות בעבודה

חוק שיוויון זכויות בעבודה אינו חוק המיועד להגנה על חולי נפש, אך הוא כולל התייחסות ספציפית לנכות הנובעת ממחלת נפש. החוק מאפשר לחולי נפש להשתלב בשוק העבודה החופשי במידה ומצבם הנפשי מאפשר זאת. במקרים אחרים, מאפשר החוק לחולים גישה למועדונים תעסוקתיים המותאמים לצרכיהם.

בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 נקבע:

  • אסור לאשפז חולה בבית חולים ללא בדיקה רפואית, נפשית וגופנית. אם מדובר בילד, זכותו להבדק על ידי מומחה בילדים.
  • זכותו של חולה לאשפז את עצמו בבית חולים פסיכיאטרי, ולשחרר את עצמו תוך 48 שעות. חולה שהתאשפז מרצונו יכול לסרב לקבלת טיפולים שונים. כאשר מדובר בחולה מתחת לגיל 15, זכויות אלה ניתנות לאפוטרופוס שלו.
  • קטין מעל גיל 15 רשאי להתנגד לאשפוזו, ולקבל ייצוג של עורך דין בפני בית משפט שיכריע בעניין. תפקידו של עורך הדין לייצג את רצונו של הקטין, ולא בהכרח את מה שנראה לו "נכון" עבורו.
  • מנהל בית החולים יכול לאשפז חולה באופן דחוף, אך אינו יכול להאריך את האשפוז מעבר ל-48 שעות ללא הוראת אשפוז רגילה.
  • הוראת אשפוז כפוי תקפה ל-7 ימים, אותם ניתן להאריך ב-7 ימים נוספים. וועדה פסיכיאטרית יכולה להאריך את האשפוז לתקופות נוספות של 3 חודשים כל פעם, אך לחולה או למשפחתו יש זכות להגיש ערעור על החלטות הועדה. חולה זכאי לייצוג של עורך דין בפני הוועדה הפסיכיאטרית.
  • אסור להעביר חולה מבית חולים אחד לאחר ללא הסכמתו.
  • מותר למטפלים לעשות שימוש באמצעי כפייה כגון בידוד או קשירה רק כדי למנוע מהחולה לפגוע בעצמו או בסביבתו, ורק לזמן מוגבל.
  • כל זכויותיו של חולה על פי חוק נשמרות גם כשהוא מאושפז- זכותו לשלוח ולקבל דואר, לקבל אורחים, לקיים קשרים מחוץ לבית החולים, להחזיק חפצים אישיים, לנהל את נכסיו, ולקבל מידע ושותפות בהחלטות לגבי הטיפול בו.
  • אסור לאשפז אדם רק כדי להגן עליו או על הציבור- חייבת להיות לאשפוז משמעות טיפולית.