הפרעות קשב וריכוז

ההפרעות קשב וריכוזפרעת קשב וריכוז הוא מצב בו המוח מקשה על ילדים לשלוט בהתנהגותם. זהו אחד מהמצבים הכרוניים הנפוצים ביותר בילדות. הוא משפיע על 4% עד 12% מהילדים בגילאי בית הספר. בדרך כלל מאובחנת ההפרעה יותר בקרב בנים מאשר בנות.

בעוד שבעבר הסברה הרפואית לגבי הפרעת קשב וריכוז הייתה שעם ההתבגרות נעלמים התסמינים, מחקרים חדשים בתחום מצביעים על כך שקרוב ל-40%-50% מהילדים שאובחנו עם ההפרעה, ימשיכו להפגין את התסמינים לאורך כל חייהם ולסבול מהשפעת ההפרעה על התפקוד התעסוקתי והחברתי שלהם.

תסמינים של הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז כוללת שלוש קבוצות של תסמיני התנהגות: חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות. בין היתר, יגלה ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז את התסמינים הבאים:

  • חוסר תשומת לב לעיתים קרובות, חלומות בהקיץ, חוסר הקשבה.
  • דעה מוסחת בקלות בעת לימודים או משחקים.
  • חוסר אכפתיות לגבי פרטים, ביצוע טעויות רשלניות.
  • חוסר מעקב אחר הוראות לגבי משימות.
  • חוסר ארגון ושכחה.
  • איבוד דברים חשובים לעיתים קרובות.
  • הימנעות מנקיטת פעולות הדורשות מאמץ מנטאלי מתמשך.
  • היפראקטיביות, תנועה מתמדת, וחוסר יכולת להישאר במקום.
  • דברנות יתר המאופיינת באימפולסיביות של התנהגות ודיבור בחוסר מחשבה.
  • ריצה (כולל ריצה מסוכנת אל כביש סואן), קפיצה, או טיפוס גם כאשר נאסרות עליו פעולות אלו.
  • קושי בדחיית סיפוקים.
  • קריאת התשובות לעיתים קרובות לפני שהושלמה השאלה.

תסמינים אלו יכולים להוביל לקושי בתפקוד לימודי, רגשי, חברתי, ומאוחר יותר, במקום העבודה.

אבחון הפרעת קשב וריכוז

רוב הילדים מפגינים חלק מהתסמינים של הפרעת קשב וריכוז מעת לעת באופן נורמאלי. הם עשויים להגיב בלחץ להתרחשויות בבית או בבית הספר, להיות משועממים או לעבור שלב קשה בחיים. תופעות אלו אינן מצביעות בהכרח על תסמיני הפרעת קשב וריכוז. לעיתים המורה הוא הראשון ששם לב להפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות או אימפולסיביות אצל הילד והוא מביא תסמינים אלו לתשומת לב ההורים.

ניתן להעלות את התסמינים בפני רופא הילדים, אשר עשוי לבצע את אבחנתו באמצעות בדיקת ההיבטים הבאים:

  • בדיקת התנהגות הילד בבית הספר, לרבות בדיקה האם הוא מאושר בסביבת הלימודים שלו.
  • בדיקת בעיות למידה שההורים או המורים כבר הבחינו בהם.
  • בדיקה באם ההורים מודאגים מבעיות ההתנהגות של הילד בבית הספר, בבית ובמחיצת חברים.

התשובות להיבטים אלו עלולים להוביל להערכה נוספת להפרעת קשב וריכוז. אם הילד הראה תסמינים של ההפרעה על בסיס קבוע במשך למעלה מחצי שנה, יש לדון על כך עם רופא הילדים.

אפשרויות טיפול בהפרעת קשב וריכוז

אפשרויות הטיפול כוללות שימוש בתרופות, טיפול התנהגותי והתאמות בפעילויות סגנון חיים. התרופות המתאימות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז הן תרופות פסיכיאטריות, דוגמת ריטלין, קונצרטה, אמפטמין, דקסדרין וסטרטרה. למרות שמנגנון הפעולה של תרופות אלו אפקטיבי, הן מגיעות עם תופעות לוואי אפשריות.

מחקרים רבים חקרו את הבטיחות והיעילות של תרופות ממריצות לצד טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים ומצאו כי לא זו בלבד שהתרופות הקלו את תסמיני הפרעת הקשב והריכוז, אלא גם שיפרו את יכולת הילד לשמור על כללים ולשפר את מערכות היחסים שלו עם חברים והורים.

המכון הלאומי לבריאות הנפש, ביצע מחקר לפיו שתי שיטות הטיפול היעילות ביותר עבור ילדים בבית הספר היסודי עם הפרעת קשב וריכוז הן טיפול תרופתי תחת פיקוח הדוק, או תכנית המשלבת תרופות עם טיפול התנהגותי אינטנסיבי. תוצאות המחקר הראו על שיפור משמעותי בכל אחת מתכניות טיפול אלו.

בנוסף, קיימים שני סוגים של תרופות נוגדות דיכאון: אימיפראמין ובופרופיון. שתיהן הוכחו כבעלות השפעה חיובית על שלושת המרכיבים העיקריים של הפרעת קשב וריכוז: חוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות. תרופות אלו אף נוטות להיחשב כאופציה שנייה לילדים שחווים תופעות לוואי בלתי קבילות מתרופות ממריצות כגון טיקים או נדודי שינה.

התרופות נוגדות הדיכאון, לעומת זאת, הן בעלות פוטנציאל גדול לתופעות לוואי אחרות כגון שינויי קצב לב, יובש בפה, כאבי ראש וסחרחורות. במינונים גבוהים יותר, בופרופיון עלול להביא להתקפים. לכן דורשות התרופות נוגדות הדיכאון ניטור קפדני יותר.

לילד הסובל משילוב של הפרעות קשב וריכוז לצד תחלואה נלווית דוגמת דיכאון, הפרעות חרדה, אילמות סלקטיבית או הפרעות במצב הרוח, נרשם טיפול מצליח המשלב תרופות ממריצות עם תרופות נוגדות דיכאון.