הפרעת חרדה מוכללת

הפרעת חרדה מוכללתהפרעת חרדה מוכללת, Generalized Anxiety Disorder או GAD, היא הפרעה פסיכיאטרית הבאה לידי ביטוי בדאגנות יתר שאינה רציונלית ואינה נשלטת. הדאגה המאפיינת את הפרעת החרדה המוכללת מופיעה בצורה בלתי פרופורציונלית בתגובה לאירועים שלא אמורים לעורר מבחינה אובייקטיבית דאגה או חרדה רבה כל כך.

החרדה הנורמטיבית היא תגובה סתגלנית לאיומים שונים המכינה את האדם לתגובת הילחם או ברח. לעומת זאת, כאשר האדם מגיב לכל אירוע כמעט בחרדה, ייתכן כי מדובר באדם הסובל מהפרעת חרדה מוכללת. שכיחות ההפרעה נעה בין 3-8 אחוז ונשים נוטות לסבול מההפרעה בשכיחות גבוהה פי 2 מגברים.

מה הם הגורמים להפרעת חרדה מוכללת?

בדומה לשאר ההפרעות הפסיכיאטריות, גם במקרה של הפרעת חרדה מוכללת ישנן תיאוריות רבות המנסות להסביר את הגורמים להפרעה. ככל הנראה מדובר בשילוב בין גורמים פסיכולוגיים לגורמים ביולוגיים. כך למשל נמצא כי בקרב הסובלים מההפרעה ישנו קצב מטבולי איטי בחומר הלבן ובגרעיני הבסיס במוח ובמחקרי תאומים נמצא כי ככל הנראה להפרעה ישנם מרכיבים גנטיים מסוימים.

לפי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית ההפרעה נובעת כתוצאה מתפיסה לא מדויקת ולא תקינה של סכנות על רקע מתן תשומת לב סלקטיבית לאלמנטים שליליים בסביבה, השקפה שלילית בנוגע ליכולת ההתמודדות העצמית ועיוות בעיבוד המידע המתקבל מהסביבה. לפי הגישה הפסיכואנליטית הגורם להפרעה הוא קונפליקטים לא פתורים הנותרים בתת המודע.

מה הם התסמינים של הפרעת חרדה מוכללת?

בגדול אדם הלוקה בהפרעת חרדה מוכללת נוטה לדאגה וחרדה ברמה מוגזמת באופן כרוני. לדאגה ולחרדה מתווספים תסמינים גופניים שונים כשבין היתר מדובר במתח יתר בשרירים ופעילות מוגברת של מערכת העצבים האוטונומית.

המתח המוטורי מופיע בדרך כלל כרעד בלתי נשלט, כאבי ראש וחוסר מנוחה ופעילות היתר של מערכת העצבים האוטונומית באה לידי ביטוי בהזעת יתר, קוצר נשימה, הפרעות שונות במערכת העיכול, דפיקות לב מהירות וחזקות ועוד.

כמו כן, סובלים הלוקים בהפרעת חרדה מוכללת מדריכות קוגניטיבית מתמדת, הבאה לידי ביטוי בתגובת בהלה מהירה ונטייה לרגזנות. יש לציין כי רבים מהאנשים הלוקים בהפרעת חרדה מוכללת פונים לקבלת טיפול על רקע התסמינים הפיזיים, מבלי לדעת כי מקור התסמינים בהפרעה פסיכיאטרית.

כיצד מאבחנים הפרעת חרדה מוכללת?

ישנם מספר קריטריונים המשמשים לאבחון ההפרעה להלן:

  • דאגה מוגזמת וחרדה מוגזמת המופיעות במשך חצי שנה לכל הפחות לגבי מספר פעילויות (כמו למשל תפקוד בלימודים או בעבודה) או אירועים.
  • ישנו קושי משמעותי לשלוט בדאגות.
  • הן הדאגה והן החרדה קשורות לפחות בשלושה מהתסמינים: הפרעות שינה, מתח יתר בשרירים, נטייה לרגזנות, קשיי ריכוז, נטייה להתעייף בקלות רבה או תחושה מתמדת של הימצאות "על הסף" (או לחילופין חוסר מנוחה). שלושת התסמינים צריכים להופיע במשך רוב הזמן במהלך חצי שנה כאשר אם מדובר בילדים, מספיק תסמין אחד.
  • החרדה היא לא תוצאה של התקף חרדה או חרדה חברתית ואינה מוגבלת למאפיינים של הפרעות פסיכיאטריות ידועות אחרות.
  • התסמינים הגופניים של ההפרעה או הדאגה והחרדה גורמים לפגיעה בתפקוד התעסוקתי, החברתי או תחומים חשובים אחרים או לסבל קליני משמעותי.
  • ההפרעה ותסמיניה הם לא תוצאה של שימוש בתרופות מסוימות או סמים מסוימים ולא מופיעה אך ורק במהלך הפרעה פסיכוטית, הפרעת מצב רוח אחרת או הפרעה התפתחותית נרחבת.

 כיצד מטפלים בהפרעת חרדה מוכללת?

הטיפול בהפרעת חרדה מוכללת כולל בדרך כלל שילוב בין טיפול פסיכותרפי לטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי לרוב כולל תרופות המגיעות משלוש משפחות: SSRI ו- SNRI (אנטי דיכאוניות) ובנזודיאזפינים (תרופות להרגעה). בנוסף, ייתכן כי ייעשה שימוש בחוסמי בטא, בוספירון ותרופות טריציקליות. הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר להפרעת חרדה מוכללת הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, הכולל תרגול של טכניקות הרפיה וחשיפה הדרגתית לגירויים המאיימים.

כרבע מהמטופלים תרופתית סובלים מחרדה כחודש בלבד לאחר הפסקת הטיפול ובין 60-80 אחוז חוזרים לסבול מחרדה במהלך השנה הראשונה לאחר הפסקת הטיפול התרופתי.