הפרעת אישיות נמנעת

הפרעת אישיות נמנעתהפרעת אישיות נמנעת מתרחשת בקרב 40% מהאוכלוסייה, והיא מתאפיינת בדפוסים נפוצים של עכבות חברתיות, תחושות חוסר אונים ורגישות יתר לביקורת שלילית. אנשים שעומדים בקריטריונים להפרעה זאת מתוארים לעיתים קרובות כביישנים מאוד, בעלי עכבות במצבים חברתיים או אישיים חדשים, וחוששים מפני גינוי ודחייה חברתית.

בדומה להפרעות אישיות אחרות, הפרעת אישיות נמנעת מהווה את הדפוס המרכזי במכלול מרכיבי האופי של האדם. כמו כן, בדומה להפרעות אישיות אחרות, מתבצעת האבחנה להפרעה זו רק לעיתים נדירות בקרב אנשים מתחת לגיל 18.

הגורמים

הגורמים להפרעת אישיות נמנעת אינם מוגדרים באופן ברור ועשויים להיות מושפעים משילוב של גורמים חברתיים, גנטיים וביולוגיים. ההפרעה מופיעה בדרך כלל בילדות, כשהיא מלווה בסימני ביישנות ופחד מוגזמים כאשר הילד מתעמת עם אנשים ומצבים חדשים.

התנסויות מוקדמות של דחייה וביקורת הורית כרונית גורמים לאדם בעל הפרעת אישיות נמנעת להזדקק בצורה מוגזמת למערכות יחסים, אך בעקבות הדחייה והביקורת החוזרת ונשנית שקיבל בילדותו, צורך זה פוחת אצלו בהדרגה ומתפתח לקונכייה של הגנה עצמית נגד ביקורת, לעג או דחייה על ידי הסביבה ודפוס הנסיגה החברתית מתחזק אצלו.

תסמינים

עוצמת התסמינים ורמת הליקוי של אנשים בעלי הפרעת אישיות נמנעת היא מעבר לתסמיני ביישנות גרידא. אנשים הסובלים מהפרעה זו רגישים לביקורת שלילית בצורה כל כך עוצמתית עד שהיא מובילה אותם לתחושת חרדה קשה, רק מעצם המחשבה שיגידו או יעשו את הדבר הלא נכון.

חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת מודאגים מהעובדה שלא ימצאו חן בעיני הסביבה, עד כדי כך שהם נמנעים מלהשתתף במצבים חברתיים מסוימים. אנשים בעלי הפרעה זו סובלים מפחד שאינם מקובלים מבחינה חברתית ומרגישים לא בטוחים ביחסים אינטימיים, ויכולים לחוות משבר באמצע החיים.

להלן תסמינים ודוגמאות אפשריים של הפרעת אישיות נמנעת:

  • תחושת חובה להיות נוחים לבריות – אנשים בעלי הפרעת אישיות נמנעת לא יהיו מעורבים ביחסים עם אנשים אחרים, אלא אם כן הם יודעים שאותם אנשים מודעים לפחד שלהם מדחייה ולא ילעגו להם או יזלזלו בהם.
  • חוסר פתיחות ליחסים אינטימיים – אנשים בעלי הפרעת אישיות נמנעת חוששים מפני דחייה או לעג מאדם איתו הם מצויים בקשר רומנטי, לכן מעדיפים להימנע לחלוטין ממצבים אינטימיים.
  • חוסר נוחות במצבים חברתיים – רק לעיתים נדירות ניתן לראות אדם הסובל מהפרעת אישיות נמנעת משתתף באירועים חברתיים. אם מתקיימת חתונה משפחתית, הם ישלחו מתנה, אבל בשום אופן לא יגיעו לאירוע. הם כל כך עסוקים במחשבות על מה שאחרים חושבים עליהם, שהם בוחרים במוצא הקל להימנע מהשתתפות באירועים על מנת שלא לחשוף את חרדתם בציבור.
  • הימנעות מפעילויות במקום העבודה – אדם בעל הפרעת אישיות נמנעת נמנע מקשר עם אנשים אחרים. הוא פוחד לקחת על עצמו אחריות נוספת במקום העבודה מפני החשש להיכשל, ומעדיף לשמור על פרופיל נמוך.
  • הימנעות מעימותים בכל מחיר – אדם בעל הפרעת אישיות נמנעת נמנע מסכסוכים, על מנת שלא לשמוע ביקורת. הוא גם ימנע את כל המצבים בהם קיימת אפשרות לסכסוך.

אבחון הפרעת אישיות נמנעת

מלבד ההתנהגויות שתוארו, ניתן לאבחן אדם הסובל מהפרעת אישיות נמנעת כאשר הוא מוותר לגמרי על מצבים היוצרים אצלו פחד. הוא לא סובל מהתקפי חרדה בזכות הימנעותו מכל מצב בו חרדה אפשרית. בנוסף, הוא יעשה ככל שביכולתו על מנת שלא יבחינו בו.

מאפייני התנהגות נחשבים כעומדים בקריטריונים לאבחון הפרעת אישיות נמנעת רק כאשר ההפרעה מתחילה להיות בעלת השפעה שלילית ארוכת טווח על האדם. תפקודו נפגע באמצעות שינוי משמעותי באורח החיים שלו ובאיכותם. הוא בוחר בעיסוק ספציפי המאפשר לו להימנע ממגע עם אחרים ובאופן תדיר סובל ממצוקה רגשית משמעותית.

אנשים שאובחנו עם הפרעת אישיות נמנעת שונים מאנשים בעלי הפרעה סכיזואידית או סכיזופרניה, כי הם רוצים להיות ביחסים עם אחרים, אך נמנעים מכך בשל החסרונות החברתיים שלהם.

טיפול מומלץ

אנשים בעלי הפרעת אישיות נמנעת צריכים לקבל טיפול על מנת ללמוד להיות אסרטיביים ולמצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. יחד עם זאת, יש לוודא כי הטיפול אותו מקבל המטופל, מתאים ספציפית לאישיותו.

המטפל בהפרעת אישיות נמנעת צריך לזכור שני נושאים חשובים: ראשית, מטופלים בהפרעה זו רגישים במיוחד לביקורת, גם במצב של טיפול. הם עשויים להסתייג בגלוי מהמטפל וחוששים ממבוכה. לכן, המטרה הראשונה והמיידית ביותר של טיפול בהפרעת אישיות נמנעת צריכה להיות קיום זיקה הכרחית מצד המטופל על מנת לגרום לו להתחייב לטיפול. אם זה לא יצליח, הוא לא יחזור לביקור שני.

שנית, על הרופא לקבוע את אורך הטיפול הנדרש על מנת לעזור למטופל לחזור לתפקד בצורה מלאה. טיפולים קליניים במטופלים בעלי הפרעת אישיות נמנעת מראים כי נדרשת לפחות שנה לפני שההפרעה תאבד את משמעותה, למרות שיתכן ששיפור ניכר יתרחש כבר בתום התקופה. הטיפולים האפשריים להפרעת אישיות נמנעת הם: טיפול התנהגותי, טיפול פסיכולוגי, טיפול קבוצתי וטיפול משפחתי.