הפרעת אישיות גבולית

הפרעת אישיות היא הפרעה נפשית אשר מתבטאת בכך שבמהלך התפתחותו של אדם (במהלך גיל ההתבגרות), מתרחשים עיוותים בהתפתחות התקינה (ממגוון גורמים וסיבות), אשר מביאים להתפתחות של דפוסי התנהגות, חשיבה, רגשות, הסתגלות ויחסים בינאישיים שהינם נוקשים ואינם יעילים. דפוסים קבועים אלה גורמים סבל רב לאדם ולסביבתו. למעשה, האישיות של האדם פגועה באופן שקשה לשנות אותו.

בשפה היומיומית, השם "הפרעת אישיות גבולית" עשוי להטעות, ולתת את הרושם שמדובר בהפרעה שקיומה גבולי, כלומר לא ברור אם היא קיימת או לא. למעשה, המציאות לא יכולה להיות רחוקה יותר. הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה סוערת, בעייתית ומשמעותית ביותר.

מה זה "גבולית"?

בעבר, היה מקובל לחלק את הפרעות הנפש לשתי קבוצות עיקריות- נוירוזות ופסיכוזות. בנוירוזה הכוונה היא להפרעה שכוללת דפוסי חשיבה וקוגניציה מעוותים, אשר יכולים להתבטא גם ברגשות קשים. הנוירוזות כוללות הפרעות חרדה, הפרעות מצב הרוח (כמו דיכאון, מאניה, ציקלותמיה) ועוד.

בפסיכוזה הכוונה היא למצב בו האדם מאבד את בוחן המציאות שלו, והוא אינו רואה את המציאות כפי שהיא באמת. הפרעת אישיות גבולית נחשבה למצב קליני שנמצא על הגבול בין הנוירוזה לפסיכוזה, ומכאן מקור שמו.

סימפטומים

הפרעת אישיות גבולית מתאפיינת בדפוס מתמשך של חוסר יציבות בתחומים של יחסים בינאישיים, דימוי עצמי ורגש. הסובלים מההפרעה עושים כל מאמץ אפשרי על מנת להימנע מפרידה- בין אם היא אמיתית או מדומה. הם יכולים להפעיל מניפולציות, התנהגויות קיצוניות והרסניות, או פשוט לנטוש בעצמם לפני שינטשו אותם.

היחסים הבינאישיים שלהם הם אינטנסיביים ובלתי יציבים, ומאופיינים במעברים קיצוניים בין אידיאליזציה של האחר להורדת הערך שלו בעיניהם כליל. יש להם הפרעות בזהות העצמית, כאשר הדימוי העצמי אינו יציב ומשתנה בעקבות אירועים מינוריים בסביבה, או ללא גירוי חיצוני בכלל.

בעלי הפרעת אישיות גבולית מתנהגים באופן אימפולסיבי בתחומים שונים, כגון מתירנות מינית, שימוש בסמים או אלכוהול, נהיגה לא זהירה ואכילה כפייתית. ההתנהגות האימפולסיבית בתחומים אלו עשויה להגיע לידי סכנת הבריאות או החיים באופן ממשי.

בנוסף, ישנה גם נטייה למעשה התאבדות. נפוץ מאוד לראות בקרב הסובלות מההפרעה התנהגות של פגיעה עצמית (בעיקר חיתוך של הורידים בידיים). הפגיעה העצמית לעיתים מבטאת את הקושי להרגיש- כדי להרגיש משהו בכלל (או כדי לא להרגיש כאב שקשור בחרדת נטישה וביחסים בינאישיים), עדיף להרגיש כאב פיזי של פגיעה עצמית. בעלי ההפרעה משנים מצבי רוח באופן קיצוני, בתגובה לכל אירוע חיצוני. הם נוחים לכעוס באופן אינטנסיבי. מצד שני, התחושה הפנימית הקבועה היא של ריקנות.

טיפול

הפרעת אישיות גבולית היא כאמור הפרעה סוערת מאוד. למרות שישנם גם בנים הסובלים ממנה, היא נפוצה בעיקר אצל נערות ונשים. קשה מאוד ליצור קשר ארוך עם מטופלת בעלת אישיות גבולית, משום שהן נוטות לדרוש כמות אינסופית של תשומת לב, מתקשות לעמוד בגבולות הטיפול, ובוחנות את הקשר כל הזמן. כאשר הן מדמיינות פרידה או בגידה אפשרית של המטפל, הן עשויות לנטוש את הטיפול מייד, או לפגוע בעצמן בדרך אחרת. הכלה של אישיות גבולית היא משימה קשה.

בשנים האחרונות עלה קרנה של שיטת טיפול הנקראת DBT- טיפול התנהגותי דיאלקטי. טיפול זה מתחלק לשני חלקים מקבילים: טיפול קבוצתי אשר עוסק ברכישת מיומנויות חברתיות ובינאישיות בצורה של עבודה התנהגותית מפורשת.

לצד לימוד הטכניקות מקבלת כל נערה טיפול פרטני שמאפשר לה מקום בינאישי אינטימי ובטוח להתאמן בו על המיומנויות החברתיות שהיא רוכשת בקבוצה. בעבר, הפרעת אישיות גבולית נחשבה לחשוכת מרפא. היום, ישנם מקרים רבים של שיפור משמעותי בדפוסי האישיות של הנערות המטופלות.



תגובה אחת

  1. יניב

    ההיתמודדות שלי.
    אשתי סובלת מהפרעת אישיות גבולית. היא מטופלת בטיפול תרופתי הנקראת ssri ובחודש וחצי האחרונים עברה סידרה של טיפולים בכדורים , מתוך חשיבה כי בנוסף להפרעת האישיות קיים דיכאון מג'ורי.

    מצבה של אשתי מאוד לא יציב. באותו יום היא יכולה לעבור ממצב רוח חיובי למצב רוח הרסני/דיכאוני. אני מוצא את עצמי הופך יותר ויותר מבן זוג למעיין הורה/מטפל. במיוחד בתקופה האחרונה בה נפגע הזכרון קצר המועד שלה והיא שכחה לקחת תרופות בשעות קבועות (לא שאלו עוזרות לה למען האמת), בשילוב עם נפילות עמוקות (לעיתים גם לשעתיים שלוש בלבד) במהלכם היא מסוכנת לעצמה. הביא אותי לשמירה עליה ועל ביתי התינוקת במשך רוב שעות היום.

    החלק הקשה ביותר עבורי הוא התנודתיות הכל כך עוצמתית הזאת, המעבר מטוב לרע. משמח לעצוב מאקטיבי לפאסיבי, מאמפטי לאדיש. בייחוד קשה לי דווקא הזמנים הטובים, דווקא אז עולה בי הצורך גם לקבל ממנה קצת, להרגיש אהוב, נחשק ורצוי. דווקא כשטוב לה היא עוסקת בדברים שהיא לא מעוניינת לשתף אותי בהם או לחילופים מבקשת ממני להשתתף איתה בנושאים שאין לי עיניין בהם (כמו ללוות אותה לחנויות איפור)…

    לאט לאט, מתעצמת התחושה שאנחנו כבר לא זוג, שכל תפקידי הוא לטפל וכל תפקידה הוא להיות המטופל. אני מיואש… במעיין תחושה שכלום לא מתקדם לשום כיוון… כל הזמן עושים כיבוי שריפות…
    מהדהד לי בראש האמרה: "האינדיקציה הטובה ביותר למה שעתיד לקראת זה מה שכבר קרה" ו "הדבר היציב ביותר בהפרעת אישיות גבולית זה חוסר היציבות". ובנוסף היא אימפולסיביט/הרס עצמי שגורמת לנו נזק כלכלי שגדל מחודש לחודש. אימא של אישתי ניתקה איתנו כל קשר , סרבה לבוא ללידה של אישתי או לבריתה של ביתי בת ה 9 חודשים ,
    היא מעולם לא ראתה את נכדתה ולא רוצה לראות , לא אותה ולא את אישתי , גם כשבאנו לביתה של אימא של אישתי כשביתי בידיי היא מיד ברחה והתעלמה לחלוטין, אין לנו שום עזרה של המשפחה מצד אישתי. אני מתמודד לבד ומטפל בביתי הקטנה באישתי ובכל עניין כלכלת הבית מקצבת ניכות( מגבלת אי כושר) שלי שממנה אנחנו מתקיימים .