מאניה דפרסיה בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים?

מאניה דפרסיה בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים?מאניה דפרסיה, או הפרעה דו קוטבית בקרב מתבגרים לא נחקרה היטב ולא קיבלה תשומת לב רבה בתקשורת. יתכן שזה בגלל שאנשים נוטים לשייך הפרעות אלו לתסמיני התבגרות רגילים, ומתייחסים ברצינות רק למבוגרים המתנהגים באופן יוצא דופן בשל המחלה.

למרבה הצער, הביטויים השונים של המחלה אינם מהווים שלב התפתחותי רגיל של בני נוער. מאמר זה דן בסוגיות עימן מתמודדים בני נוער ומציג אפשרויות התמודדות עם הפרעה דו קוטבית בגיל ההתבגרות.

מתבגרים עם מאניה דפרסיה זקוקים לסיוע נוסף מההורים

טיפול לבני נוער עם הפרעות אלו חייב לאזן בין הצורך לשמור על הסודיות של המתבגר לבין הצורך לערב את בני המשפחה. בני נוער עם הפרעות אלו זקוקים לתמיכה, מעורבות והבנת המשפחה. טיפול במתבגרים ללא מעורבות המשפחה בדרך כלל לא יצליח.

במהלך הטיפול, בני נוער עם מאניה דפרסיה לעיתים קרובות מדווחים למטפל שהוריהם אינם מבינים עד כמה הם זקוקים לעזרה. רבים מהם חשים שהוריהם מצפים מהם להיות מבוגרים בעוד שהם אינם מוכנים עדיין להתמודד עם אחריות זו. הם מרגישים שהם זקוקים ליותר עזרה מההורים ולעיתים קרובות מבקשים לשתפם בטיפול.

מתבגרים עם מאניה דפרסיה זקוקים לסיוע בהתמודדות עם מתחים

בני נוער עם מחלה זו, גם כשהתסמינים יציבים, מתמודדים עם בעיות מורכבות ביותר של מצבי רוח מתחים. הם פגיעים למצבים מלחיצים, אך נאבקים אף עם מודעות עצמית של השפעות לחצים אישיים כתוצאה ממצבם.

הם זקוקים לסיוע בזיהוי הסימנים הפיסיים של לחצים בגופם, ולכלי התמודדות עם מצבי לחץ כמו גם הגעה אל אחרים על מנת לתקשר לחץ. הטיפול מתמקד בסיוע לרכישת מיומנויות אלו.

מתבגרים עם מאניה דפרסיה זקוקים להגדרת מטרות

נראה שלבני נוער עם מחלה זו אין מושג עם מה הם יכולים להתמודד ועם מה לא. כשהם מבינים שאינם מסוגלים להתמודד עם משימות, הם נוטים להיסגר לחלוטין בתוך עצמם.

לחלופין, כשהם חווים התקף מאניה, הם חושבים שהם יכולים להתמודד עם הכול. הטיפול מלמד אותם לבצע צעדים קטנים לעבר השגת מטרותיהם, ובכך מאפשר להם לחוות הצלחה.

מתבגרים עם מאניה דפרסיה מבקשים להתקבל מבחינה חברתית, אך אינם יודעים כיצד לבחור חברים

מתבגרים עם מחלה זו נאבקים עם קבלה חברתית ועם יחסים רומנטיים. השיפוט שלהם לקוי לעיתים קרובות, והם עשויים לבחור חברים שאינם בריאים להם או להציב את עצמם במצבים חברתיים מורכבים.

הטיפול במתבגרים עם הפרעה דו קוטבית חייב להתמקד בנושאים אלו, ולסייע לבני הנוער לממש את ערכם כאדם, להציב לעצמם גבולות, ולהגדיר סטנדרטים לכניעה ללחצים חברתיים.

בני נוער עם מאניה דפרסיה נוטים שלא להבין את מחלתם

למרות למידת סימני התקפי המאניה והדיכאון, נראה שמתבגרים עם המחלה אינם מודעים לזמנים בהם הם חווים תסמיני מצבי רוח אשר עשויים להשפיע עליהם.

הם זקוקים לסיוע בהבנת הסימנים והתסמינים של כל שינוי במצב הרוח, וכיצד עלולים התסמינים לגרום להם להיות פגיעים במיוחד.

בני נוער עם מאניה דפרסיה אינם מבינים את חשיבות הבריאות, השינה והתזונה

הקפדה על היבטים אלו משפרת את יציבות תסמיני מצב הרוח שלהם. במהלך טיפול פסיכולוגי, הם לומדים להבין כיצד הרגלי השינה שלהם משפיעים באופן ישיר על יכולת התמודדותם עם לחץ, מאניה או דיכאון.

התמודדות בני המשפחה עם מתבגר דו קוטבי

בני המשפחה מצפים במקרים רבים ליותר מדי ממתבגר הסובל מהמחלה. כתוצאה מכך, המתבגר חווה שיבוש בוויסות הרגשי, ואינו לומד מיומנויות התמודדות ופתרון בעיות. אין להשוות מתבגר עם המחלה למתבגרים אחרים. בני נוער רבים עם המחלה הם בעלי כישורים אמנותיים ומסוגלים להביע רגשות בעומק שאנשים רבים ללא המחלה לעולם לא יבינו.

בני נוער אלו נראים אלו מתוחכמים בגלל תכונות מיוחדות אלו, אך הם עדיין זקוקים לכמות עצומה של סיוע בהתמודדות עם חיי היומיום. הם זקוקים לסבלנות ותמיכה מהמשפחה, תשומת לב מוגברת, וטיפוח מתמיד.מאניה דפרסיה בגיל ההתבגרות – איך מתמודדים?