הערכה פסיכיאטרית

הערכה פסיכיאטריתבמקרים של בעיות פסיכולוגיות או פסיכיאטריות שונות, ישנה חשיבות רבה מאד לקביעת מצבו הפסיכיאטרי של המטופל, לקביעת הסטאטוס הפסיכיאטרי שלו וכבר בשלבים הראשונים לאור הופעת תסמינים מסוימים המעידים על בעיה או הפרעה כלשהי.

סטאטוס זה נקבע בהתאם לשיטת הערכה מיוחדת, המתבססת על בחינתו של החולה ותיאור מצבו הנפשי בעת הבדיקה, תוך התייחסות לתסמינים שונים, כמו המראה החיצוני שלו, התנהגותו, אופן הדיבור שלו, תהליך המחשבה שלו, תפיסתו, בחינתו את המציאות, יכולתו לשפוט מצבים שונים ועוד.

בעזרת הערכה פסיכיאטרית זו ניתן לקבל תמונה מקיפה יותר על המטופל ובהתאם להציע לו את המענה הטיפולי הנכון לו ביותר.

כלי חשוב בטיפול הפסיכיאטרי

הערכה פסיכיאטרית יכולה להיעשות לילדים, למתבגרים וגם למבוגרים. מדובר באבחון פסיכיאטרי מעמיק ומקצועי מאד, אותו מבצע פסיכיאטר מומחה. להערכה זו יש תוקף משפטי והיא נעשית במסגרת מבחר אחד ובאופן הזהה לכל המטופלים.

ההערכה עצמה איננה תלויה בסיבה שבגינה הגיע המטופל כדי לעבור אותה והיא כוללת ראיון אבחוני וגם בדיקה קלינית. היא אחד הכלים החשובים ביותר בטיפול הפסיכיאטר וגם הכלי הראשוני שבו נעזר המטפל. היא כוללת התייחסות גם להיסטוריה הרפואית של המטופל, לסביבתו ולאלמנטים נוספים, שאיתם הוא בא במגע.

מתי מתבצעת הערכה פסיכיאטרית?

הערכה פסיכיאטרית יכולה להוות חלק מהטיפול הפסיכיאטרי עצמו, כשלב המקדים לו ולצורך בניית תכנית טיפולים, שתספק מענה מתאים למטופל. מבצעים אותה גם כחלק מאבחון ילדים, הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, כחלק מאבחון מצבים של הפרעות קשב וריכוז, במקרים של חרדה או דיכאון (כדי לקבוע אילו תרופות יכולות לסייע למטופל) וגם למטרות שאינן טיפוליות, כמו למשל לבחון את מידת כשירותו של הנבדק לעמוד אל מול בית המשפט.

כיצד מבצעים הערכה פסיכיאטרית?

ההערכה הפסיכיאטרית בוחנת, כאמור, מדדים שונים כדי לקבל תמונה כוללת ומקיפה יותר על מצבו הנפשי של הנבדק. תחילה נבחנת הופעתו של הנבדק, גובהו, משקלו, האם הוא נראה בהתאם לגילו, רמת ההיגיינה שלו וגם הלבוש שהוא בוחר.

בהמשך נבדקים פרמטרים נוספים. כמו למשל, התייחסותו אל הבודק. האם הוא מגלה עוינות כלפיו, האם הוא חשדן, ידידותי אולי, מתגונן או מתחמק. גם התנהגותו של הנבדק נבחנת לעומק. האם הוא מפגין אי שקט, נוקשות קטטונית, היפראקטיביות או התנהגות אבנורמלית כלשהי. הדיבור של הנבדק נבחן גם הוא. האם הוא מהיר או איטי, מהי עוצמת הקול שלו – לחישות או אולי צעקות, האם הוא ספונטני, נוטה לחזור על מילים מסוימות או ממציא מילים.

גם חשיבותו של הנבדק נבחנת. האם הוא חושב מהר או איטי, אילו רעיונות או אסוציאציות עולים בראשו, האם חשיבתי נקטעת באמצע, האם הוא מתעכב על פרטים ועוד. תוכן החשיבה נבחן אף הוא וגם התפיסה שלו, המערבת את כל החושים. בהמשך, במסגרת הערכה פסיכיאטרית זו, נבחנת גם יכולת השיפור שלו, האם הוא תופס נכון סיטואציות חברתיות מסוגים שונים, וגם הזיכרון, החשיבה המופשטת שלו והקוגניציה.