טיפול באמצעות היפנוזה

בעיות נפשיות מסוגים שונים מובילות אנשים לסוגים שונים של התמודדויות וניסיונות לקבלת עזרה. במקרים מסוימים, הבעיות מהוות מחלות נפש של ממש, ודורשות התערבות רפואית-פסיכיאטרית בצורה של טיפולים תרופתיים, אפילו אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. מקרים אחרים דורשים התערבות מקצועית מצד פסיכולוגים או פסיכותרפיסטים אחרים, שבגישות וטכניקות שונות מתייחסים להיבטים שונים של הבעיה ומנסים לעזור למטופל להגיע לפתרונה.

המשותף לכל הגישות הקונבנציונאליות הללו הוא התלות של המטפל ברמת המודעות הנוכחית של המטופל.

ברוב הטיפולים, ישנה מטרה סמויה או גלויה להגיע לשיחה עם רמות לא מודעות של המטופל, על מנת לעשות שינוי בגורמים הלא מודעים והלא נשלטים לבעיה הנפשית.

בטיפול פסיכיאטרי, זה כמעט ולא יכול לקרות (מטרת הטיפול להעלים את הסימפטומים), ובטיפול פסיכולוגי מטפלים בסימפטומים (למשל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי), או שהניסיון להגיע לרמות הלא מודעות ולהשפיע עליהן עשוי לקחת זמן רב (כמו בטיפול הפסיכודינאמי או בפסיכו אנליזה).

היפנוזה

מטרתה של ההיפנוזה היא להביא את המטופל למצב בו הקשב שלו מופנה באופן מוחלט פנימה, ובכך לזרז את התהליך של החדירה למקומות הלא מודעים שמשפיעים או יוצרים את הבעיה הנפשית. בניגוד לתדמית שנבנתה להיפנוזה כאילו המהפנט משתלט על מחשבותיו והתנהגותו של המטופל, למעשה מכוון המהפנט את המטופל לבחון אזורים בתוך עצמו שקשה להגיע אליהם במצב ערנות רגיל.

בהיפנוזה (היפנוס ביוונית=שינה), נמצא המטופל דווקא ברמת עוררות גבוהה מהרגיל (כפי שניתן לראות בבדיקה של גלי מח). רוב האנשים שחוו טראנס היפנוטי מדווחים על שינוי ברמת המודעות שלהם לנושאים עליהם עבדו בזמן ההיפנוזה, ירידה בתשומת הלב לעולם החיצוני ולמכאובים פיזיים, ובאופן כללי- תחושה נעימה, ייחודית ומרגיעה.

שימוש בהיפנוזה לבעיות נפשיות

במצב היפנוטי, פטור המטופל מגירויים פנימיים וסביבתיים הקיימים כל הזמן במצב רגיל, וכך ניתן להשתמש בטכניקות טיפוליות שונות באופן ממוקד ויעיל. הדרך אל התת-מודע נגישה יותר במצב היפנוטי, ובאמצעות השאה (סוגסטייה) ודמיון מודרך, יכול המהפנט להוביל את המטופל לחקור את שורשי בעיותיו. בנוסף, ניתן במצב היפנוטי לתרגל מחשבות או פעילויות פיזיות שבדרך כלל, ללא ההיפנוזה, האדם אינו מסוגל לבצעם.

באלו בעיות נפשיות ניתן לטפל בהיפנוזה

היפנוזה מתאימה לטיפול במגוון רחב של בעיות נפשיות- החל בפוביות ספציפיות או מוכללות, כאבים בעלי מקור רגשי (פסיכוסומטיים), טיפול בנפגעי תקיפה מינית, הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית, דיכאון, דיסוציאציה, התמכרות, וגם לחצים, מתחים וקשיים שגרתיים שאין להם בהכרח הגדרה פסיכיאטרית. יחד עם זאת, לא כל האנשים יכולים להתהפנט באותה רמה.

כאשר אדם אינו מעוניין, או חושש יתר על המידה מפני התמודדות עם מה שנמצא עמוק בתוכו פנימה, ברמות שאינן לגמרי מודעות (או שאינן מודעות לחלוטין), התנגדותו לתהליך ההיפנוט (גם אם נתן את הסכמתו העקרונית לכך) עשויה למנוע ממנו להגיע לטראנס היפנוטי של ממש, ואז התהליך יהיה כמובן פחות יעיל.

היפנוזה אינה נחשבת לכלי שגרתי בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים, ורק מיעוט המטפלים עובר את ההכשרה הנדרשת על מנת לבצע היפנוזה באופן חוקי. יחד עם זאת, במקרים רבים, בעיקר בטיפולים תקועים, התנסות בהיפנוזה עשויה לפתוח דרך להמשך טיפול פרודוקטיבי ויעיל.

לעיתים הבקשה לשימוש בהיפנוזה באה מצד המטופל (בדרך כלל כאשר המטופל חש שיש משהו שאינו זוכר או יודע, וזה משפיע על התנהלותו והתמודדותו עם המציאות). במקרים אלה, על המטפל לשקול היטב את מקומה של ההיפנוזה, ולבדוק האם העלאת הפרטים החסרים למודעות בצורה גלויה וחשופה כפי שעושה ההיפנוזה, אכן משרתת את המטרות הטיפוליות ואת טובתו של המטופל.