דיכאון בגיל ההתבגרות

דיכאון בגיל ההתבגרותדיכאון בגיל ההתבגרות אינו מתבטא רק במצב רוח רע ומידי פעם מלנכוליה. זוהי בעיה רצינית המשפיעה על כל היבטי החיים של בני נוער.

דיכאון בגילאים אלו עלול להוביל לשימוש בסמים ובאלכוהול, תיעוב עצמי, פגיעה עצמית, הריון ואף התאבדות. אך הורים מודאים, מורים או חברים יכולים לסייע בשיטות רבות. שיחה על הבעיה והצעת תמיכה משפיעה באופן משמעותי על בן העשרה והשבתו למסלול.

קיימות סברות מוטעות רבות לגבי דיכאון בגיל ההתבגרות. כן. שנים אלו עשויות להיות קשות, אך רוב בני העור מאזנים את החרדה באמצעות חברויות טובות, הצלחה בלימודים או בפעילויות בחוץ, ופיתוח תחושה עצמית חזקה.

העובדה היא כי דיכאון פוגע בבני נוער לעיתים קרובות בהרבה מכפי שרוב האנשים סבורים. ולמרות שמצב זה ניתן לטיפול, מומחים סבורים כי רק אחד מכל חמישה בני נוער בדיכאון פונים לקבלת עזרה. הם חייבים להסתמך על הורים, מורים או מטפלים אחרים שיכירו בסבלם ויעניקו להם את הטיפול לו הם זקוקים. לכן, חשוב ללמוד כיצד נראה דיכאון בגיל ההתבגרות, כמו גם מה לעשות אם וכאשר מזהים את סימני האזהרה.

תסמיני וסימני דיכאון בגיל ההתבגרות

בני נוער מתמודדים עם שורת לחצים, החל משינויי גיל ההתבגרות, ועד לשאלות אודות מי הם ומה הם מבחינה פנימית. המעבר הטבעי מילד לבוגר, עלול אף להתבטא בסכסוך עם ההורים, ככל שבני נוער מתחילים לעמוד על עצמאותם.

עם כל הדרמה הזו, לא תמיד קל להבחין בין דיכאון לבין דכדוך נורמאלי בגיל ההתבגרות. מה שהופך את הדברים למסובכים יותר, הוא העובדה כי בני נוער הסובלים מדיכאון אינם נראים בהכרח עצובים, ואף אינם נסוגים תמיד מאחרים. עבור חלק מבני הנוער המדוכאים, תסמיני עצבנות, תוקפנות וזעם הם הבולטים יותר.

הסימנים והתסמינים כוללים:

  • עצבות או חוסר תקווה
  • עצבנות, כעס או עוינות
  • נטייה לבכי, או בכי תדיר
  • נסיגה מחברים ובני משפחה
  • אובדן עניין בפעילויות
  • שינויים בהרגלי האכילה והשינה
  • חוסר שקט
  • תחושות חוסר ערך ואשמה
  • דימוי עצמי נמוך
  • חוסר התלהבות ומוטיבציה
  • עייפות או חוסר אנרגיה
  • קשיי ריכוז
  • מחשבות על מוות או התאבדות.

על ההורים להבחין כמה זמן התסמינים נוכחים, עד כמה הם חמורים, ובאיזה אופן שונה פועלים בני הנוער בהשוואה לפעילות הרגילה שלהם. בעוד שמספר 'כאבי גדילה' מגיעים עם אתגרי ההתבגרות, שינויים דרמטיים לטווח הארוך באישיות, מצב רוח נוגה או התנהגות פרועה הם דגלים אדומים המצביעים על בעיה עמוקה יותר.

קבלת אבחון לדיכאון בגיל ההתבגרות

דיכאון עלול להזיק באופן משמעותי כאשר אינו מטופל כראוי, ולכן אין להמתין ולקוות כי התסמינים ייעלמו. אם הורה מבחין בסימני האזהרה של דיכאון, עליו לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

יש להתייעץ באופן מיידי עם רופא המשפחה לאבחון בדיכאון, ולהיות מוכן לתת לו מידע פרטני על תסמיני הדיכאון של בן העשרה, כולל כמה זמן נמשכים התסמינים בהווה, עד כמה הם משפיעים על חיי היומיום של הילד, וכל הדפוסים בהם הבחינו ההורים.

יש ליידע את הרופא גם לגבי כל קרובי המשפחה שאי פעם אובחנו עם דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות. כחלק מתהליך אבחון הדיכאון, הרופא יבצע בדיקה גופנית מלאה ויטול דגימות דם על מנת לבדוק גורמים רפואיים לתסמיני הילד.

מומחה לדיכאון

אם לא קיימות בעיות בריאות שגורמות לדיכאון בגיל ההתבגרות, הרופא יפנה את הנער או הנערה לפסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בטיפול בילדים ומתבגרים. דיכאון בקרב בני נוער עלול להיות מסובך, במיוחד כאשר מדובר באפשרויות טיפול, כגון תרופות. טיפול פסיכותרפי והדרכה למתבגר הם האפשרות הטובה ביותר.

בני נוער תלויים בהוריהם ליבצוע החלטות רבות בנוגע לבריאותם, והם יקשיבו למה שההורים והרופא אומרים. לא קיים מטפל אחד שמחולל ניסים, ולא קיים טיפול אחד שעובד עבור כולם. טיפול פסיכותרפי נועד להקל על מצבו של הילד, לספק לו אוזן קשבת, לאפשר לו לפרוק את מעמסת ליבו ולהציע אלטרנטיבות חלופיות ליציאה מהמשבר, תוך הצגת דרכים חדשות להתבונן על המצב.