דיכאון אטיפי

דיכאון היא מחלה נפשית, המוגדרת על ידי DSM-IV (המדריך הפסיכיאטרי של הפרעות הנפש בארה"ב) כהפרעת מצב רוח. זוהי הפרעה נפוצה יחסית (יש המכנים אותה "המגפה של שנות האלפיים"), כאשר ביטוייה ועוצמתה שונים מאדם לאדם. בכל מקרה, על מנת לאבחן דיכאון של ממש (בניגוד לדכדוך או עצבות שקורים לכל אחד מאיתנו בתקופות שונות של החיים), הדיכאון צריך לפגוע ביכולת התפקוד וההסתגלות התקינים של האדם. כדי להבין מהו דיכאון אטיפי, יש להבין מהו דיכאון בכלל.

סוגים של דיכאון

כאמור, למרות האבחנה הדומה, לא כל הסובלים מדיכאון מאופיינים באותם סימפטומים. באופן כללי, דיכאון כולל סימפטומים רגשיים המתבטאים בעצבות, דיספוריה ודכדוך, ערך עצמי נמוך ומחשבות פסימיות ושליליות.

לעיתים המחשבות והרגשות כל כך קשים, עד שהאדם מרגיש שעדיף לו אם לא היה חי, הוא מתכנן מעשים אובדניים ולעיתים אף מבצע אותם.

סוגי הדיכאון ממוינים על פי עוצמת הרגשות הללו (למשל- קיימת אבחנה בין דיסטימיה שהינה דיכאון קל יחסית, לבין דיכאון מג'ורי, בו מתבטאים הרגשות הקשים ביתר שאת ופוגעים פגיעה של ממש ביכולת התפקוד של החולה). הפרדה נוספת נעשית בין החולים על פי הסימפטומים הגופניים וההתנהגותיים המאפיינים אותם.

דיכאון מג'ורי

בדיכאון מג'ורי- קליני, מתאפיינים החולים בתחושת עייפות תמידית והעדר אנרגיה. בדיכאון קשה, לעיתים החולה בכלל לא מסוגל לצאת מהמיטה (גם מתוך ייאוש וגם מתוך עייפות), הוא לא מתפקד בכלל. יחד עם זאת, בדרך כלל החולים לא באמת מצליחים לישון כראוי. הם מתקשים להירדם, מרבים להתעורר, לסבול מנדודי שינה או מסיוטים. כל מחזור השינה הביולוגי שלהם משתבש לחלוטין. סימפטום גופני נוסף פוגע בתיאבון- החולים מאבדים את התיאבון, אין להם חשק לשום דבר, ולכן גם לא לאוכל. הפגיעה בתיאבון יכולה להוביל לירידה משמעותית במשקל.

הסימפטום ההתנהגותי הבולט ביותר בדיכאון הוא העדר הנאה והימנעות מפעילות. אנשים הסובלים מדיכאון מפסיקים ליהנות מפעולות שבעבר היו נהנים מאוד ומפיקים מהם נחת. מכיוון שהפעילות כבר לא מהנה, הם מפסיקים להשתתף בה. ההימנעות יכולה לכלול את כל תחומי החיים כגון תחביבים, יחסים חברתיים ועוד. המשמעות למעשה היא שאין שום דבר שיכול לעודד את החולים, והם נשארים במצב הרוח המדוכדך במשך כל הזמן.

דיכאון אטיפי

דיכאון אטיפי הוא דיכאון לא טיפוסי. המשמעות היא שלמרות שקיימים המאפיינים הבסיסיים של דיכאון (מצב רוח דיספורי משמעותי), סימפטומים אחרים הנפוצים בדיכאון מג'ורי אינם מתקיימים.

בניגוד למצב האופייני בדיכאון קליני, הסובלים מדיכאון אטיפי ישנים יותר (עדיין קיימת הפרעה במעגלי השינה הביולוגיים, משום שהאדם זקוק ליותר שעות שינה במשך היום מאשר אדם שאינו חולה, אך הפגיעה הפוכה ממה שקורה בדיכאון מג'ורי), וגם לוקים בהפרעות אכילה (מרגישים תיאבון יתר, ויש גם נטייה לעלייה במשקל).

בנוסף, בדיכאון אטיפי החולים אינם מחפשים בעצמם פעילויות אשר יגרמו להם להנאה, אך כאשר מושכים אותם להשתתף בפעילות כזו, הם מסוגלים ליהנות ולהתעודד.

טיפול בדיכאון אטיפי

בגלל ההבדלים המשמעותיים בין דיכאון מג'ורי לדיכאון אטיפי, פעמים רבות נעשית טעות באבחון המחלה על ידי הגורמים המקצועיים (שמחפשים את הסימפטומים האופייניים לדיכאון). בנוסף, גם הסביבה עשויה לחשוד שהחולה מתחזה, משום שהוא מצליח ליהנות במצבים מסוימים. על כן, הבסיס להענקת טיפול יעיל לחולים הוא אבחון נכון של מצבו, שהינו דיכאוני לכל דבר ודורש התייחסות בהתאם.

הטיפול עצמו דומה לטיפול בדיכאון מג'ורי וכולל התערבות פסיכותרפויתית על ידי איש מקצוע (פסיכולוג או מומחה לפסיכותרפיה) אשר מתייחס לתחושות הדיספוריות ולמחשבות השליליות, ובמידת הצורך גם התערבות פסיכיאטרית בתרופות נוגדי דיכאון.