דיור לנפגעי נפש

אוכלוסיית נפגעי הנפש, המכונה גם "מתמודדי נפש" או "משוקמי נפש", היא אוכלוסיה הזקוקה לסיוע בתחומי חיים בסיסיים. מדובר באנשים שעברו אשפוז אחד או יותר בבית חולים פסיכיאטרי ומנסים לחזור לקהילה ולשקם את חייהם: אנשים הסובלים מדכאון, ממאניה דיפרסיה, מאובססיות, סכיזופרניה, הפרעות אישיות ועוד.

מאז שנות ה-60, שהביאו איתם את מהפכת התרופות הפסיכיאטריות, הגישה בתחום בריאות הנפש היא לקצר את משך האשפוז ככל הניתן ולאפשר למשוקמים חיים עצמאיים בתוך הקהילה, כדי לעודד חיים יצרניים ולמנוע את בידודם החברתי.

יחד עם זאת, רבות מהמחלות הנפשיות הן כרוניות או שעלולות לחזור בצורה של התקף או הידרדרות במצב הנפשי ולכן תהליך החזרה לחיים רגילים בקהילה הוא הדרגתי ונעשה תוך תמיכה של מדריכים חברתיים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

לשם כך קיימים שני מערכים של דיור תומך עבור חולי נפש: הוסטלים ודיור מוגן. נפגעי הנפש זכאים לקבל את הדיור התומך באמצעות סל שיקום של משרד הבריאות ומשרד הרווחה, על פי חוק שיקום נכי נפש בקהילה. האישור לדיור תומך ניתן על ידי ועדת שיקום אזורית, לפי המלצה של פסיכיאטר.

הוסטלים

ההוסטלים הם מקומות מגורים לנפגעי נפש ברמת תפקוד נמוכה, המעניקים לדיירים בטחון ומרחב לצמיחה אישית במסגרת היכולות של כל אחד ואחת. הדיירים נמצאים תחת השגחת אנשי צוות בכל שעות היממה, וזוכים לטיפול של אנשי מקצוע, לתמיכה ולעזרה בכל הנדרש.

יחד עם זאת, הצוות מקנה לדיירים כישורי חיים על מנת לקדם אותם לעצמאות מירבית- למשל הדיירים, כ-20 בדירה, צריכים לבשל לעצמם ולעמוד בלו"ז של ההוסטל. סדר היום בהוסטל כולל גם פעילויות פנאי שונות ולמידה של כישורי חיים, במטרה שהדיירים יעברו משם למסגרות של דיור מוגן בקהילה.

ישנם הוסטלים המיועדים לחתך גילאים מסוים, ובנוסף ההוסטלים נחלקים לפי רמת התפקוד של הדיירים:

  • הוסטל כוללני – דיירים ברמת תפקוד נמוכה.
  • הוסטל רגיל- לדיירים ברמת תפקוד בינונית.
  • הוסטל מתוגבר- דיירים ברמת תפקוד גבוהה יותר.

דיור מוגן

נפגעי נפש ברמת עצמאות גבוהה יותר חיים בדירות מוגנות, אשר פזורות ברחבי הערים או מקובצות במבנה מסוים. בכל דירה גרים לרוב 3-4 משוקמים, המנהלים משק בית עצמאי ולרוב גם עובדים. בין היתר הם עורכים את הקניות, מבשלים לעצמם את הארוחות ואף מנהלים את קופת משק הבית יחד עם איש צוות.

הם מקבלים עדיין תמיכה של אנשי מקצוע, אך רק למספר מוגבל של שעות בכל יום. בין היתר הם זוכים לביקורים של אם או אב בית וביקורים של אנשי בריאות הנפש (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או מטפל באמנות). אנשי הצוות מסייעים להם להתרגל לחיים עצמאיים, לשמור על בריאותם כולל נטילת התרופות, למצוא ולהחזיק עבודה- שיקומית או רגילה במהלך שעות הבוקר, ליצור קשרים חדשים בקהילה, לחזק קשרים חברתיים ומשפחתיים קיימים, למצוא פעילויות פנאי ועוד.

גם הדיור המוגן מתחלק לכמה רמות, לפי רמת התפקוד של הדיירים. בהתאמה מספר הביקורים של אנשי בריאות הנפש נע בין יומיים לשבעה ימים בשבוע:

  • דיור מוגן מתוגבר- ביקורי איש צוות בין 6-7 פעמים בשבוע.
  • דיור מוגן רגיל- ביקורי איש צוות בין 3-5 פעמים בשבוע.
  • דיור מוגן לוין- ביקורי איש צוות בין 1-2 פעמים בשבוע.

התשלום על הדיור המוגן ניתן על ידי משרד השיכון, והדייר נדרש לשלם מכיסו רק חשבונות מים, חשמל, גז וארנונה. גם הוצאות הביגוד והתרופות הם מכיסו של הדייר, שמסוגל להשתכר בזכות העבודה השיקומית.