גנטיקה של הפרעות נפשיות

גנטיקה של הפרעות נפשיותכאשר אנחנו מדברים על מחלות, אנחנו חושבים בדרך כלל על מחלות של הגוף. כאשר המונח "גנטיקה" מוכנס למשוואה, מתחזקת הנטייה לחשוב על מחלות של הגוף.

הרבה מחלות פיזיות ידועות כבעלות רקע גנטי משמעותי. אנשים רבים חוששים מהיום שבו ילקו באותה מחלה שאימם מתה ממנה, או שיסבלו מלקות דומה לזו של אביהם. רובנו פונים לבדיקות רפואיות, או נחשבים ל"מטופלים בסיכון" בגלל רקע משפחתי של מחלה כלשהי.

אך לא רבים יודעים, שגם הפרעות נפשיות עשויות להיות בעלות רקע גנטי. ולמרות שעובדה זו ידועה לחוקרים ולרופאים, היא אינה פשוטה וברורה כמו בתחום הפיזי.

הגורמים להפרעות נפשיות – תורשה או סביבה?

בעצם, מאוד קשה להגדיר מהם הגורמים להפרעות נפשיות. אחד הדיונים המוקדמים של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה נגע בשאלה האם האדם נולד כאשר כל התכונות שלו כבר קיימות מראש, ורק יבואו לידי ביטוי במהלך ההתפתחות, או שמא האדם נולד כלוח חלק, וכל התכונות יצטברו במהלך השנים בהתאם לסביבה ולחוויות אותן יחווה.

בסופו של דבר, כמובן הבינו כולם שהאמת נמצאת איפשהו באמצע. אנחנו לא נולדים לוח חלק, לכולנו יש נטיות ותכונות שונות. וכמובן שהסביבה והחוויה משפיעה על האופן בו נטיות ותוכנות אלה יתפתחו.

גם בתחום הפרעות הנפש, יש השפעה הן לתולדה והן לסביבה. ניתן לקחת לדוגמא שני אנשים שנסעו באוטובוס שהתהפך במהלך הנסיעה. נוסע אחד נבהל מאוד, אך אחרי שבוע התחושות הקשות והפחד התחילו לדעוך. לאחר שבועיים הוא כבר חזר לעבודה ולתפקוד מלא.

הנוסע השני דווקא תפקד היטב לאחר התאונה, אך בשבוע שאחריה החל לחוות סימפטומים קשים של פלאשבקים, קשיי שינה ופחדים חוזרים. לאחר חודש אובחן כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית.

מה מבחין בין שני אנשים אלה? יתכן שלאדם השני יש נטייה מולדת, גנטית, לפיתוח של הפרעות חרדה. כל עוד לא קרה דבר, נטייה זו לא התבטאה. אך כאשר חווה את התאונה, השילוב בין התורשה לסביבה הוביל לפריצתה של הפרעה. חשוב לציין שיתכן בהחלט שחוויות אחרות במהלך חייו של הנוסע השני הם שגרמו לנטייה לפתח הפרעת חרדה, וכאן בדיוק נעוץ הקושי בהפרדה בין תורשה לבין סביבה.

אז איך אפשר לדעת שהפרעה נפשית היא תורשתית?

מכיוון שהתורשה והסביבה מתערבבים זה בזה ברגע שבו אנחנו נולדים, קשה לעיתים לדעת בוודאות האם הפרעה נפשית התפתחה כתוצאה מהתורשה או מחוויה סביבתית. חשוב לציין, שברב הפעמים השאלה לא כל כך חשובה בהקשר של טיפול. בעצם, ניתן להעריך שקיימת נטייה תורשתית להפרעה נפשית רק ברמה כללית, באמצעות מחקרים שנעשים על הפרעות שונות.

מחקרים אלה בודקים לאורך זמן משפחות שבהן הופיעו מחלות נפשיות, ובודקים האם הסיכוי לילד של אדם הסובלים ממחלה נפשית כלשהי לחלות, גדולים יותר בהשוואה לאוכלוסיה כולה (כלומר, מתוך מאה משפחות, כמה ילדים של.. יחלו במחלה תוך X שנים, לעומת כמה ילדים להורים בריאים יחלו).

מחקרים נוספים נעשים בקרב תאומים זהים – מה הסיכוי של תאום זהה (הנושא אותו מטען גנטי) לחלות במחלה שאובחנה אצל אחיו? כמובן שגם מחקרים אלה בעייתיים, משום שהמשפחה מהווה סביבה, ויתכן בהחלט שחלק מה"תורשה" התרחשה בגלל החיים בסביבת התפתחות דומה.

מחלות גנטיות

ובכל זאת, החוקרים הצליחו למצוא מספר מחלות נפשיות אשר ידוע שהרקע הגנטי שלהן משמעותי יותר מאשר במחלות אחרות. בראש הרשימה נמצאת ההפרעה הבי-פולארית (מאניה-דיפרסיה). מחלות נוספות הן סכיזופרניה ודיכאון. כמובן שאין זה אומר שילד שנולד לאדם שאובחן כסובל מאחת ממחלות אלה יחלה בהכרח בעצמו, אך הסיכון גבוה יותר.

קראו עוד:

התקפי זעם במתבגרים