גירוי מוחי עמוק

טיפול חדשני בגרייה אלקטרומגנטית (deep TMS בשמו הלועזי) מסייע למגוון הפרעות נפשיות ומוחיות. הכירו את התחליף לפרוזאק: קסדת אלקטרודות.

השימוש בגירוי מגנטי לטיפול במחלות פסיכיאטריות החל כבר לפני יותר מעשור, באמצעות סלילים מגנטיים שהוצמדו לשני צידי הראש והראו תוצאות מוגבלות.

קסדת האלקטרודות החדשה, פיתוח ישראלי של חברת "BrainsWay", מציעה פיזור של אלקטרודות על פני אזורים שונים בקרקפת בצורה המאפשרת חשיפה לשדות מגנטים באזורים נרחבים של קליפת המוח.

גירוי מוחי עמוק – מעורר ומדכא

הגירוי המגנטי אינו אקראי, אלא נעשה בצורה הדרגתית ומחושבת: הגירוי הראשון נשלח לאזור בקליפת המוח המפעיל את כפות הידיים, כמעיין בדיקה להתאמת המערכת למטופל. בהמשך, נשלחים 42 גירויים מגנטיים נוספים לאזורים ספציפיים בקליפת המוח, בעוצמה שנעה בין 1 ל-100 הרץ.

גירוי מגנטי בטווח נמוך (1-20) הרץ ניתן לדיכוי אזורי מוח פעילים מדי, בעוד גירוי בטווח גבוה יותר (מעל 20 הרץ) מעורר אזורי מוח בלתי פעילים, על ידי שחרור מוליכים עצביים כמו דופמין או סרוטונין, המעורבים בתהליכי דיכאון. הגירוי המגנטי משחרר גם פוספופפטידים אשר מעורבים בפעילות מערכת העצבים המרכזית.

במהלך הטיפולים, שנמשכים כעשרים דקות, המטופל לובש את קסדת האלקטרודות, והגירוי מורגש כמעין דפיקה בגולגולת שכרוכה באי נוחות מסוימת: כל "דפיקה" כזו כרוכה בכאב נסבל, כשלעתים הרעש אינו נעים ולכן חלק מהמטופלים משתמשים באטמי אוזניים.

למרות חוסר הנעימות, מרבית המטופלים מראים שביעות רצון גבוהה, בגלל ההשפעה המהירה על הסימפטומים הנפשיים. לרוב, הטיפול ניתן במשך חודש רצוף, יום אחר יום, ולאחריו כבר ניכר שיפור, ואז הטיפול מופסק או שתדירותו פוחתת.

דיכאון וחשיבה

מחקר שנעשה לפני כשנתיים בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב מצביע על שיפור ניכר במצבם של חולי דיכאון קליני בעקבות קבלת גירוי מוחי עמוק.

לא רק שהסממנים הדכאוניים השתפרו ומצב הרוח עלה, אלא גם יכולות החשיבה והריכוז השתפרו, כפי שעולה ממבדקים קוגנטיביים שביצעו המטופלים. ייתכן עם זאת, שהשיפור ביכולת הקוגנטיבית לא נובע ישירות מהטיפול בגרייה מגנטית, אלא מהשיפור בדיכאון.

פוסט טראומה והפרעות אחרות

נראה שהטיפול בגירוי מוחי עמוק אינו מתאים רק לסובלים מדיכאון. בבית החולים הדסה עין- כרם בוצע מחקר שבדק את השפעת הגרייה המגנטית על הסובלים מתסמונת פוסט- טראומטית השכיחה אצל נפגעי קרבות, תאונות, קורבנות אונס ועוד. אצל הסובלים מפוסט טראומה, ישנה תת- פעילות באזור קליפת המוח הקדמית, האחראית לוויסות תחושות פחד, ולכן הגירוי ניתן ספציפית לאזור זה על מנת לעוררו.

מזה מספר שנים נהוג לשלב בטיפול חשיפה הדרגתית לארוע הטראומטי, על מנת למתן את האימה הכרוכה בהיזכרות באירוע, המתבטאת בסיוטים, מחשבות חודרניות, עוררות יתר ועוד.

ב"עין כרם" בדקו את ההשפעה של גירוי מוחי עמוק בקליפת המוח הקדמית, מיד לאחר חשיפה לאירוע הטראומטי, וגילו כי התסמינים ירדו בצורה משמעותית- יותר מהשיפור שניכר אצל הקבוצה שקיבלה גירוי מוחי ללא חשיפה ויותר מקבוצת הביקורת שקיבלה גירוי דמה- והתוצאות נשמרו כחודשיים לאחר סיום הניסוי.

נראה שהשימוש בגירוי מוחי עמוק יילך ויתרחב בשנים הקרובות. מחקרים כבר הוכיחו שהטיפול משפר סימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), שבה אנשים חוזרים באופן כפייתי על פעולות וטקסים כמו שטיפת הידיים, נקיון, נעילת דלתות ועוד. מחקרים הראו גם את יעילות הטיפול לגבי הפסקת עישון וירידה במשקל, וייתכן כי הוא יהיה גורם עיקרי בתחום טיפולי הגמילה.

כיום הטיפול בגרייה מגנטית עדיין מוגדר כמחקרי ולכן ניתן בחינם במחלקות הפסיכיאטריות שהכניסו אותו לשימוש, אך ברגע שייכנס לשימוש מסחרי הוא צפוי להוות מתחרה עיקרי לתרופות הפסיכיאטריות, כמו גם לטיפולי פסיכיאטר או פסיכולוג.