גילוי עריות – פגיעה מינית בתוך המשפחה

גילוי עריותהן בתחום הפלילי והן בתחום של בריאות הנפש, פגיעות מיניות נחשבות לנושא קשה ומכאיב מאוד. בתוך העולם הזה, קיימת למרבה הצער תופעה מחרידה נוספת- גילוי עריות. גילוי עריות הוא כל מצב של פגיעה מינית שמתרחשת בתוך המשפחה, כלומר בן משפחה אחד (בדרך כלל מבוגר) פוגע מינית בבן משפחתו (בדרך כלל ילד או צעיר שאינו מבין או אינו מסוגל להתנגד).

כאשר מדברים על אונס או פגיעה מינית, בדרך כלל הדמיון מפליג לתמונה של אדם זר שמתחבא בשיחים ותוקף נערות בודדות באישון לילה. למעשה, כבר שנים שכל העוסקים בתחום יודעים שמיעוט קטן ביותר של הפגיעות המיניות קורה בצורה כזו.

אם לוקחים בחשבון רק את המקרים המדווחים (כלומר, שהנפגעים פנו למשטרה או למרכזי סיוע) כ-40% מהפגיעות המיניות מתרחשות בתוך הבית, בתוך המשפחה, במקום שאמור להיות הכי מוגן והכי שמור.

הנפגעים

נפגעי גילוי עריות עשויים להיות בנים ובנות, בדרך כלל החל מגיל צעיר, ובדרך כלל בפגיעה מתמשכת על פני חודשים ושנים.

הפוגעים

הפוגעים עשויים להיות בני משפחה בוגרים יותר- אבא, סבא, אח גדול, דוד וכד'. כיום נהוג להחשיב גם פגיעה בידי חברים קרובים הנחשבים ל"בני בית" כגילוי עריות, משום שהמאפיינים של הפגיעה ושל תוצאותיה דומים.

ההבדל בין פגיעה מינית לגילוי עריות

ראשית, יש לציין שאין בכל האמור להבא כדי להפחית מהקושי וההתמודדות הנוראים עם פגיעה מינית "רגילה". יחד עם זאת, לגילוי עריות יש מאפיינים יחודיים, שמוסיפים נופך נוסף, והתמודדות נוספת על עצם הפגיעה המינית.

ראשית כל, בגילוי עריות האדם הפוגע הוא אדם שאמור להיות דמות מגינה. ילד שנפגע למשל על ידי אביו בגיל צעיר, עשוי לחוש חוסר בטחון לכל חייו- "אם אבא שלי, שאמור לשמור עלי, עשה את זה, איך אפשר לסמוך על מישהו?"

שנית, בדרך כלל הפגיעה המינית נעשית בתוך יחסים של אהבה. כלומר, הילדה הנפגעת היא הילדה האהובה של אבא, והיא גם מקבלת זכויות יתר בבית (בתנאי כמובן, שתשמור על הסוד). זהו גם הגורם לכך שנראה שמרבית המקרים של גילוי עריות כלל אינם מדווחים- אם אספר הפגיעה תפסיק, אך אבא לא יהיה כאן עוד.

בהקשר זה יש לציין שמערכת היחסים הכוללת בין הפוגע לנפגע עשויה להיות גם הגורם לכך שתקיפות מיניות במשפחה עשויות להמשך שנים. בדרך כלל אין לתוקף סיבה להשתמש בכח פיזי- יש לו את הסמכות להגיד לילד מה לעשות, וילדים רגילים להקשיב למבוגרים שאומרים להם מה לעשות.

פעמים רבות הילד מבין ש"משהו לא בסדר", קולט את הסודיות וכד', אבל למרות זאת- ברוב המקרים הוא ישתף פעולה. במקרים אחרים הוא יאמין לאיום כלשהו. כל אלה עשויים לגרום לנפגע לחוש תחושות אשמה וחוסר אונים- הרי אף אחד לא הכריח אותי… באתי מרצוני… למה שאתלונן?

שלישית, בחשיפה של גילוי עריות נוצר שבר גדול מאוד במשפחה- אחד מבני המשפחה הופך להיות אנס, תוקף. הנפגעים עלולים לחשוש מכך ש"יגרמו" לזעזוע כזה במשפחה, ולעיתים גם נתקלים בתגובות שמצדיקות את חששותיהם (למשל- אמא שרואה ויודעת, אך לא מתערבת ולא מונעת את המשך הפגיעה כדי שלא תאלץ לפרק את המשפחה). יש לזכור שחלה חובת דיווח על כל פגיעה מינית בקטינים

טיפול

בטיפול בנפגעי תקיפה מינית כמו גילוי עריות, חשוב להתייחס לטראומה המינית עצמה, וכן להתייחס לנקודות שצויינו לעיל. בתהליך ארוך וקשה על הנפגעים להאמין בכך שהם אינם אשמים, גם אם לא התנגדו באופן פעיל. הם לא אשמים במה שקרה, והם לא אשמים בהתפרקות המשפחה (אם התרחשה).

פעמים רבות בבגרות מופיעות הפרעות כמו פוסט טראומה, הפרעות דיסוציאטיביות, הפרעות חרדה, והפרעות אישיות (בעיקר הפרעת אישיות גבולית). הטיפול חייב להתייחס למאפיינים שהתפתחו אצל כל אחד מהנפגעים באופן אישי.