אלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה השייכת למשפחת המחלות הדמנטיות. היא פוגעת בתאי עצב במוח ומביאה לירידה הדרגתית בתפקודים קוגנטיביים כמו חשיבה וזכרון עד למצב של אובדן עצמאות. אלצהיימר היא אחת המחלות השכיחות ביותר בגילאי 65 ומעלה, והשכיחות עולה עם העלייה בגיל. למרות זאת, לעתים היא מופיעה גם בגילאים מוקדמים בהרבה.

ישנן השערות רבות בנוגע לגורמי המחלה, וייתכן גם שהמחלה נגרמת כתוצאה משילוב בין כמה גורמים. בין היתר מונים גורמים סביבתיים כמו אלכוהוליזם, עישון, תרופות מסוימות, אלומיניום וחשיפה לכימיקלים, וגורמים פיזיולוגיים כמו גנטיקה, גידולי מוח, מחסור בויטמינים ומינרלים ועוד. הגיל הוא גורם סיכון, וכן מחסור בפעילות מוחית וגופנית.

תסמינים של אלצהיימר

כיוון שהמחלה הקשה פוגעת בחלקים נרחבים במוח, נפגעים תפקודים רבים.

  • זכרון- בתחילה הפרעה קוגניטיבית קלה, בהמשך נפגעים ה זכרונות מהזמן האחרון, ועם התקדמות המחלה נפגעים גם זכרונות מוקדמים יותר.
  • קשיי התמצאות בזמן ובמקום- בשלבים מאוחרים של המחלה יש קושי לזהות אפילו מקומות מוכרים כמו הבית, והחולים נוטים לשוטט וללכת לאיבוד בסביבת המגורים הקרובה.
  • הפרעות רגשיות- חלק מהחולים מראים דכאון והסתגרות, אחרים מראים דווקא אפתיה וחוסר עניין. בשלבים מאוחרים יש נטיה לתוקפנות, שימוש בקללות והתנהגויות חריגות אחרות.
  • קשיי שפה- בהתחלה שכחה של מלים מסוימות, בהמשך בלבול רב וקושי לייצר משפטים בעלי משמעות.
  • קשיי תפקוד- בשלבים המוקדמים החולים עלולים לשכוח לאכול או להתקלח ונוטים להזנחה עצמית. בשלבים מתקדמים יותר החולה מתקשה להתלבש, להתרחץ, לאכול ואפילו ללכת לשירותים בכוחות עצמו ונזקק לעזרה סיעודית.

אלצהיימר – תסמינים בשלבים מתקדמים של המחלה

  • קושי לזהות אפילו בני משפחה קרובים ביותר.
  • קשיי הליכה, לעתים ריתוק לכסא גלגלים.
  • קשיי אכילה
  • שיטיון( דמנציה)
  • דמיונות והזיות שווא

אבחון אלצהיימר

אבחון המחלה נעשה על ידי פסיכיאטר או פסיכוגריאטר, באמצעות בדיקת תפקודים קוגנטיביים כמו זכרון, ריכוז, שליטה בשפה, גמישות מחשבתית, התמצאות מרחבית ועוד. אחד המבחנים הידועים הוא מבחן "מיני מנטל".

לעתים נעשות בדיקות נוספות כדי לשלול מחלות דמנטיות או אחרות שמתבטאות בתסמינים דומים. למעשה אבחנה מוחלטת יכולה להיעשות רק באמצעות נתיחה שלאחר המוות, אך ייתכן שבקרוב תיכנס לשימוש בדיקה המאתרת חלבון מסוים הקיים רק בנוזל השדרה של חולי אלצהיימר.

חשיבות האבחון המוקדם

למרות שלא ניתן למנוע את התקדמות המחלה ניתן להאט את מהלכה באופן משמעותי ולהביא לשיפור בסימפטומים שונים. חשוב שבני המשפחה יהיו עירניים לסימפטומים כיוון שהחולים לא פונים בעצמם לטיפול בשל בושה והכחשה.

בנוסף, המוח מצליח לפצות על אובדן התאים עד שלב מאוחר למדי באמצעות שיטות שלא כולן ידועות, והאדם החולה מצליח לתפקד באופן סביר מבלי שקרוביו יבחינו בשינויים. יחד עם זאת השלבים הראשונים הם הקריטיים ולכן חשוב להיות עירניים ולגשת לאבחון אם עולה חשש כלשהו לאלצהיימר.

טיפול באלצהיימר

הטיפול הוא בדרך כלל שיקומי ותרופתי, לצד הדרכה למשפחות. הדרכה זו חשובה כדי להכיר את מהלך המחלה, סימפטומים קיימים ועתידיים, אופן סיוע לקשיש החולה ואופן התמודדות עם הנטל. לטיפול הפסיכוגריאטר, מצטרף גם נוירופסיכולוג המתמחה במצבים דמנטיים כמו אלצהיימר ודמנציה. טיפולים נוספים הם תוספי מזון, טיפולים הורמונליים, תרגילי זכרון וכן תרופות פסיכואקטיביות שנועדו לשפר את מצבו של החולה.

טיפול תרופתי- ישנן תרופות שונות לשלבים הראשוניים והבינוניים של המחלה ולשלבים המתקדמים. החולים לרוב אינם יכולים להיות אחראים לנטילת התרופות בעצמם וצריך שבן משפחה או מטפל סיעודי ידאגו לכך.

טיפול שיקומי- טיפולים פרא רפואיים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת יכולים לסייע לחולים לשקם מיומנויות שנפגעו. גם טיפול רגשי בהבעה וביצירה (כמו טיפול בשיטת סנוזלן) או אחר יכול לסייע בשיקום הרגשי של החולים.